גבורות שמונים נד

נשפכו השירים ליסוד בטלה לה למפרע כפרת ההזאה והזריקה ואם נשפכו אגמ"ל דכיפרה ההזאה והזריקה כדינה וא"כ שוב שפיר אם הי' שפיכת שירים הרי אגמ"ל דהיתה הרצאה בזריקה ושהי' שם שפיר גם חלות פיגול הבעלים על ההרצאה שבזריקה דנהי דהיתה הרצאה עכ"ז הא לא נסתלק אז עדיין ענין הבעלים כיון דהי' אפשריות שיאבדו השירים ולא יושפכו ותיבטל ההרצאה של הזריקה ונמצא שלא קיבלו עדיין הבעלים חלקם היינו ההרצאה וע"כ עדיין היו אז בעלים מפאת אפשריות הזה ושפיר תפס אז הפיגול שלהם כיון דבאמת נשפכו השירים כדינן והיתה הרצאה בזריקה וע"כ שפיר יש הרצאה בזריקה ויש אל הפיגול על מה לחול והבעלים עכ"ז עדיין הם בעלים מפאת האפשריות אשר ישנו עדיין שלא יושפכו השירים כדינן ותובטל ההרצאה למפרע וכשנשפכין השירים שפיר אגמ"ל דהיתה הרצאה בזריקה וגם פיגול עמה מפאת האפשריות אשר הי' שלא יושפכו ודו"ק היטב מאוד כי עמוק הוא

ולפי"ז גם לראב"י לא שייך פיגול בבעלים רק בזבחים דיש שירים המעכבין [וכן בחטאת העוף למ"ד דמיצוי חטאת העוף מעכב] אבל במנחות דאין רק הקטרת הקומץ ונשלמת בו ההרצאה ואחריו אין עוד דבר המעכב על ההרצאה דאכילת שירי המנחה נהי דאמרי' בפסחים (דף נ"ט ע"ב) דאכילת בשר כ"ז דאיתי' מעכב ולא מיכפרי בעלים עד שיתאכל מ"מ כיון דאי נטמא או אבד ג"כ מיכפרי בעלים ע"ש בתוס' לכן אין ראוי שיוחשבו בעלים מפאת עיכוב זה כיון דאין צריכים לו עוד דממ"נ הם כבר מכופרים בהכרח שאם יהי' נאכל הרי טוב ואם לאו הרי הזריקה מכפרת בלעדי האכילה] וע"כ שפיר גם לראב"י אין הבעלים מפגלין כיון דחלות הפיגול רק אחרי ההרצאה שבהקטרה ואז כבר אינם בעלים עוד וכנ"ל

מה) עי"ל עד"ז דאפי' נימא דאכילת בשר נמי חשיבי בי' הבעלים בעלים מפאת דכ"ו דאיתי' עכ"פ מעכב הכפרה וממילא ה"ה דחשיבי בעלים נמי של הקטרת אימורים מפאת דכ"ז דאיתנהו מעכבי מ"מ י"ל לפמ"ש באות מ' דאין בעלים יכולים לפגל גם לראב"י רק בזריקה מפאת דלא חשיבי בעלים רק בזריקה דמכפרת דאין להם בקרבן רק הכפרה והריצוי דמה"ט אין מחשבת שינוי בעלים רק בזריקה וגם צריך שיהי' מחשבת הפיגול על דבר שהם בעלים בו היינו הדבר שחושבים עליו שיעשה חוץ לזמנו ג"כ יהי' בעלים בו דאל"כ אין למחשבתם לתפוס אחרי שכל ענין כח מחשבתם רק מפאת בעלים עש"ה ולדברינו כאן הנה שפיר יכולים לחשוב בזריקה על שפיכת שירים והקטרת אימורים ואכילת בשר חוץ לזמנן כיון דכלהו כ"ז דאיתנהו מעכבי הכפרה ולכן הם בעלים בם מפאת זה וכנ"ל [ע' זבחים (דף י"ג ע"א) דמשמע דגם שפיכת שירים מעכבת כ"ז דאיתנהו כהקטרת אימורין ומש"ה קרינן להו דברים המביאין לידי אכילה כלהקטרת אימורין עש"ה וכן משמע בכמה דוכתי והארכתי במ"א]

ואולם באמת ז"א דהרי כשמחשב על אכילת בשר למחר [בזבחים הנאכלין ליום ולילה] א"כ אילו היה נעשה כמחשבתם שהי' הבשר נאכל למחר א"כ כיון שיושאר הבשר עד המחר א"כ מיד בעמוד השחר הרי יופסל בלינה וא"כ כיון שנפסל הבשר שוב הרי חשוב דליתי' לבשר כיון דפסול הוא כמבואר בתוס' פסחים שם ע"ש ושוב הרי אין אכילת הבשר מעכב עוד הכפרה דבליתי' לבשר הרי אין מעכב וא"כ שוב אינם בעלים של האכילה עוד וא"כ מה שחושבים שיתאכל הבשר אחרי עמוד השחר ביום ההוא א"כ אכילה זאת שמחשבים עלי' הרי אינם עוד בעלים בה ושוב אין מחשבתם תופסת כלל וא"ל דעי"ז גופי' יהי' פיגול במה שחושבים שיושאר עד למחר ויופסל בלינה דעד היותו נפסל הרי הם בעלים בו כיון דכ"ז דאיתי' מעכב וא"כ הרי יכולים לחשב על הפסול עצמו שיפסל בלינה בהשארתו עד למחר דז"א דזה הא הוי רק מחשבת הינוח והא לא קיי"ל כר' יהודה דס"ל בזבחים