גבורות שמונים נג

לרצונו זה ובלתו ג"כ היתה נעשית א"כ הרי רצונו זה לא מעלה ולא מוריד וה"ל כאילו הי' רצון איש אחר שאין הקרבן שלו שהי' רוצה בהקרבת קרבנו של זה שאין לרצונו שייכות בהקרבה וה"נ גם רצונו של זה אין לו שייכות בה אחרי דלא בעי' לי' וקרב גם בלתו ולכן כיון שאין להמחשבה חלק בהקרבה לכן ג"כ אין אל המחשבה כת הפיגול דהא פיגול שייך באמת רק במקריב משא"כ הבעלים שאינם מקריבים לא הי' להם לפגל כל ורק דמפאת היות להם חלק בהקרבה הוא שיכולים לפגל וע"כ רק מה שיש לו חלק בהקרבה היינו הדיבור שלהם שצריך הדיבור של רוצה אני הוא שיכול לפגל משא"כ המחשבה שאין לה חלק בהקרבה שפיר אין יכולה לפגל ודו"ק היטב מאוד

מד) עי"ל דכבר כתבתי כ"פ דקשה הא דבעלים מפגלין לראב"י הלא אינו שלו רק של גבוה וא"א אדשא"ש וצ"ל דס"ל לראב"י דכיון דקני לי לכפרה כדידי' דמיא ומה שיש לו בקרבן תועלת הכפרה וההרצאה זהו ענין בעלים שלו ויכול לפגל מחמתו וכמ"ש באות ג' ועוד בכמה אותיות בארוכה. ולפי"ז לכאורה עדיין יש לעיין דכיון דלא מיקבע פיגול אלא בזריקה והיינו משום דפיגול צריך הרצאה תחלה [אם תחלה בזמן בפועל או תחלה בסבה ע' לעיל אות ל"ח בארוכה עש"ה] ועל ההרצאה הוא שחל הפיגול וע"כ לא מיקבע פיגול אלא בזריקה דאז הוא ההרצאה וכמ"ש לעיל בארוכה באות ל"ח הנ"ל

וא"כ עדיין קשה דכיון דכל ענין בעלים בקרבן הוא רק ההרצאה שיש לו בו דאילו גוף הקרבן הרי אינו שלו רק של גבוה וא"כ אחרי שנעשית ההרצאה הרי כבר קיבלו הבעלים את שלהם ואין להם עוד בהקרבן דבר וא"כ איך חל פיגול הבעלים על ההרצאה והרי זה כאוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו דעד כאן לא איבעי' לן בנדרים (דף מ"ו ע"א) אי אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ופשטינן דאוסר רק באומר לחבירו קונם שאתה נכנס לבית זה דהנדר חל מיד ואח"כ מכרו או נתנו במתנה לאחר דאז גם אח"כ אסור אבל אם יאמר קונם לבית זה שאתה נכנס לאחר שאמכרנו או אתננו הא ודאי דאין אוסר וא"כ ה"נ איך הבעלים יכולין לחשב מחשבת פיגול בקרבן אחרי, שחלות של הפיגול הוא רק לאחר ההרצאה ואז כבר אינם בעלים עוד שכבר קיבלו חלקם בההרצאה ודו"ק היטב וצ"ל דס"ל לראב"י כמ"ד דשירים מעכבין וע"כ כיון דכ"ז שלא היה שפיכת שירים עדיין לא נשלמה ההרצאה שאם יאבד הדם ולא יושפך על היסוד כדינו הרי לא יהי' להם הרצאה וע"כ הם בעלים שפיר עד אחר שפיכת שירים וע"כ שפיר גם אחר ההרצאה שבזריקה שפיר הם בעלים עדיין וחל שפיר הפיגול שלהם וא"ל דהא אי שירים מעכבין שוב הא גוף ההרצאה רק בגמר שפיכת שירים הוא דמרצה וא"א שיחול הפיגול איפוא ג"כ רק עד אחר ההרצאה ההוא ואכתי אז אינן בעלים תו שהרי נשלמה ההרצאה וכמו לדידן דנשלם בזריקה כיון דשירים אין מעכבין ה"ה למ"ד דשירים מעכבין הרי נשלם רק בשפיכת שירים ומה הועלנו בזה דס"ל לראב"י דשירים מעכבין דז"א דמבואר בזבחים (דף נ"א ע"א) בברייתא א"ר ישמעאל ק"ו ומה שירים שאין מכפרין טעונין יסוד תחלת עולה שמכפרת אינו דין שטעונה יסוד אר"ע ומה שירים שאין מכפרין ואין באין לכפרה טעונין יסוד תחלת עולה שמכפרת ובאה לכפרה אינו דין שטעונה יסוד כו' ובגמ' שם (דף נ"ב ע"א) מאי בינייהו א"ר אדא בר אהבה שירים מעכבים איכא בינייהו כו' וברש"י ר' ישמעאל סבר כפרה הוא דלא מכפרי אבל עכובי מעכבי ר"ע דמוסיף ואין באין לכפרה אשמעי' דאין מתן דמים של מתנות תלוי בהן דלא מעכבי להו שירים להזאות עכ"ל

ומבואר דאפי' למ"ד דשירים מעכבין מ"מ אין השירים מכפרין ואין עושים פעולת הכפרה ורק ההזאה והזריקה היא שעושה פעולת הכפרה והשירים רק מעכבים בכפרת ההזאה והזריקה שאם לא