גבורות שמונים נא

ודבר דבר דיבור אסור הרהור מותר אין הכוונה על תיבת ודבר רק על תיבת דבר והכוונה ג"כ לדרוש תיבת דבר כמו דיבור ובזה הוא דדריש דיבור אסור הרהור מותר ע' היטב פ' אלו קשרים (דף קי"ג ע"ב) וברי"ף שלהי אלו קשרים שם ותראה כי מתיבת ודבר דריש שלא יהי' דיבורך של שבת כדיבורך של חול ומתיבת דבר דריש דיבור אסור הרהור מותר והיינו דדרש דבר כמו דיבור ומזה הוא דדריש דיבור אסור הרהור מותר וא"כ גם הך דכל דבר רע דדרשי' דבר כמו דיבור א"כ ג"כ אין הרהור ומחשבה בכללו ויש להאריך בזה עוד מכמה דוכתי ואכ"מ כ"כ

ולפי"ז ג"כ הנה אפי' הי' מקום לומר דגם לאו דלא תזבח ישנו ג"כ בכל העבודות שלא לעבוד במחשבת פיגול כו' וישנו גם בבעלים המפגלין מ"מ אין קושיא עוד מסוטה דתפגל המנחה דממ"נ אי מלא יחשב הרי יכולה לפגל כלל דהוא אזהרה על המחשבה ואין נשים בכלל כיון דאינו מעשה וכנ"ל ואי מלא תזבח א"כ מקרא דלא תזבח הרי אין לה לפגל רק בדיבור וא"כ שוב הרי היו יכולים להעמיד עדים על גבה שיראו שלא תפגל וכנ"ל

והנה סברתנו הנ"ל די"ל דכל ענין הפיגול הוא רק עבור שיש איסור במחשבה וע"כ עכו"ם דאין מוזהר אלא יחשב אין מחשבתו מפגלת (וכן אשה אי אין מוזהרת אלא יחשב וככל הנ"ל] הנה יש להביא ראי' לזה דהכ"מ כ' בפ"א מפסולי המוקדשין ה"ו דקטן ששחט בקדשים במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כגון דקיימא עולה בדרום והביאה לצפון ושחט ופיגל בשעת שחיטה במחשבתו הזבח מתפגל וע"ש בפרק י"ד ה"ב במל"מ דכ' דהוא רק פיגול דרבנן כיון דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו רק מדרבנן אית לי' לקטן עש"ה והנה דבר זה צע"ק מש"ס מנחות (דף נ"ד ע"א) דאמר פיגול ונותר בדרבנן מי איכא ע"ש דמשמע לשון הגמ' דלא משכחת פיגול דרבנו ואולם הרי צריך לתת טעם לדבר באמת דמדוע לא יהי' באמת פיגול דרבנן בכה"ג וככ"מ ומל"מ הנ"ל

ואולם לדרכנו ניחא דשפיר אין הקטן יכול לפגל כלל אפי' מדרבנן דכיון דאין הקטן מוזהר אלא יחשב ואפי' מדרבנן דחיוב חינוך דרבנן נמי רק על אביו הוא ולא עליו כמבואר ברש"י ברכות (דף מ"ח ע"א) וע' נדה (דף מ"ו ע"ב) ואי מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא איסור נמי ליכא וברש"י איסורא נמי ליכא עליו אם אכלו דהא אי אתי רבנן לתקוני הכי תיקון שלא יאכלו אחרים את הקדישו או הוא לכשיגדיל אבל בקטנותו לא באו לאסור עליו דקטן לאו בר קבולי עלי' תקנתא דרבנן הואי עכ"ל הרי דלא שייך כלל שישימו חכמים חיוב או איסורי על הקטן עצמו] וא"כ שפיר אין מחשבת קטן מפגלת כלל אפי' מדרבנן כיון דאינה עבירה אפי' מדרבנן ודו"ק ואולם בלח"מ פ"א מפסולי המוקדשין שם כ' שם בלא"ה טעם אחר נכון לשלח יוכל קטן לפגל אפי' מדרבנן וזה דנהי דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שידע שהיא עולה מדהביאה לצפון מ"מ מחשבת הפיגול הרי אין ניכרת מתוך מעשיו וע"כ שפיר אין לה חלות אפי' מדרבנן עש"ה

והנה ממ"ש הרמב"ם (פי"ח מפסוהמ"ק ה"ב) דענין איסור לא יחשב הוא משום דהמחשבה פוסלת הקרבן והוי כמטיל מום בקדשים ע"ש משמע לכאורה דאין נין האיסור שבמחשבה הוא הגורם הפסול דאל"כ הרי הדברים סותרים זא"ז דאיסור המחשבה הוא עבור שפוסל והפסול הוא עבור שאסור לחשב וזה לא יתכן וע"כ דהפסול הוא דבר עצמיי דמחשבה זאת דחוץ לזמנו כו' יש לה ענין הפסול בעצם אפי' אם לא היתה המחשבה הזאת איסור וע"כ כיון שפוסלת הקרבן ממילא היא נעשית איסור ג"כ דהוי כמטיל מום בקדשים וא"כ גם עכו"ם אף דלא הוזהר על המחשבה מ"מ יש למחשבתו לפסול שפיר וע"ע לעיל אות י"ט משיש דהעובד בשליחות אחר ויש לאחר ההוא מחשבת פיגול מתייחסת המחשבה אל העובד כיון