גבורות שמונים נ

דלא יחשב הוא על כל העבודות משא"כ לא תזבח הרי אוסר רק הזביחה דהיינו השחיטה לבד ולפי"ז ר' ינאי דזבחים הנ"ל דאמר סתמא המחשב בקדשים וקאי על כל העבודות שפיר הוצרך לאתויי לאו דלא יחשב דאילו מלא תזבח הא אין איסור רק בשחיטה וא"כ בלאו דלא יחשב שפיר ליכא מלקות רק לר"י דס"ל דלשאב"מ לוקין עליו דכיון דלאו הזה את המחשבה הוא שאוסר והמחשבה הרי אין בה מעשה משא"כ בשחיטה במחשבת חוץ לזמנו כו' דיש לאו דלא תזבח ולאו זה הרי את גוף הזביחה הוא שאוסר א"כ לאו זה הרי הוא שפיר לאו שיש בו מעשה שהרי הזביחה הוא מעשה וגוף הזביחה הרי הוא איסור מה שזובח במחשבת חוץ לזמנו כו' דאסרה תורה לזבוח במחשבה זאת ואם רצונו לחשב אסור לו לזבוח ואם זובח במחשבה הוי גוף הזביחה איסור ודו"ק היטב ולפי"ז במשנה דכל הפסולין הנ"ל דאיירי בנשים ששחטו א"כ שחיטה במחשבה הרי גוף השחיטה איסור מלאו דלא תזבח והוי לאו שיש בו מעשה וכנ"ל וא"כ שפיר גם נשים מצוות ולכן שפיר גם מחשבתן פוסלת משא"כ לענין בעלים מפגלין שלא בשחיטה דליכא רק לאו דלא יחשב א"כ שוב שפיר אין נשים מצוות ושפיר אין מחשבתן פוסלת כלל ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד

ודע דיש עוד חילוק בין הלימוד מלא יחשב ללימוד מלא תזבח וזה דלפי הלימוד מלא יחשב יש לפיגול לפסול גם במחשבה כהוראת תיבת יחשב משא"כ לפי הלימוד מלא תזבח לד' אלקיך וגו' כל דבר רע דענין הלימוד דנדרש דבר רע דיבור רע היינו שלא ידבר דיבור של פיגול עש"ה ברמב"ן וא"כ הרי רק פיגול בדיבור הוא שפוסל לא במחשבה ומ"ש התוס' בזבחים (דף ל"ו ע"א) שם אהא דאמר שם לא תזבח לד' אלקיך וגו' כל דבר רע ריבה כאן חטאת ששחטה בדרום וחטאת שנכנס דמה לפנים פסולה וז"ל התוס' וחטאת שנכנס דמה לפנים פסולה פי' בקונטרס שלא תזבח ע"מ להכניס דמה לפנים ולא בהכנסה ממש קמזהר לי' אלא במחשבת הכנסה דהא בזביחה קאי וקא קרי לי' דבר רע אלמא מיפסול ועוד יש לפרש דדבר רע משמע לי' ע"י דיבור דהיינו מחשבה ולאו הכנסה ממש עכ"ל

והנה מ"ש התוס' דדבר רע משמע לי' ע"י דיבור דהיינו מחשבה זה צ"ע באמת דאחרי שנדרש תיבת דבר כמו דיבור ראוי דניבעי דיבור ממש ואין מחשבה בכלל דיבור והוא כהך דשבת (דף ק"נ ע"א) דררשי' ודבר דבר דיבור אסור הרהור מותר הרי דאין מחשבה בכלל דיבור ואפי' למ"ד בברכות (דף כ' ע"ב) דהרהור כדיבור דמי בק"ש אע"ג דכתיב ודברת בם כבר כתבו ז"ל דמצוה שאני דהוא כענין מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה משא"כ בהך דשבת דהוא איסור אין הרהור בכלל דיבור בכגון זה וא"כ גם לענין פיגול דהוא מחשבת איסור הנה ג"כ אין הרהור בכלל דיבור וכיון דכתי' דיבור שפיר יש לנו להצריך דיבור ממש ולא מחשבה והנה כדרש זה דדריש דבר רע דיבור רע היינו דדריש תיבת דבר כמו דיבור מצינו עוד בכמה דוכתי ע' יומא (דף ה' ע"ב) מנין שאפי' מקרא פרשה מעכב ת"ל זה הדבר כו' אפי' דיבור מעכב ובשבועות (דף מ"ט ע"א) והשביעית משמטת את השבועה כו' דא"ק וזה דבר השמטה אפי' דיבור משמטת ובסנהדרין (דף מ"א ע"א) מנין להתראה מה"ת כו' דבי רבי תנא על דבר אשר ענה על עסקי דיבור ובב"מ (דף ע"ה ע"ב) נשך כל דבר כו' אפי' דיבור אסור ובשבת (דף נ"ח ע"ב) מנין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא טמא שנא' כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש אפי' דיבור יבא באש ובכל הני הרי הכוונה על דיבור ממש דא"א להתרות במחשבה וא"א לתת ריבית במחשבה והך דשבת נמי אע"ג דהוא רק קול מ"מ השמעת הקול בכלי הוא דיבורו וכמובן וכזה יש עוד דרשות בדוכתי טובי על דבר דנדרש דיבור והכוונה בכ"מ על דיבור ממש

ובהך דשבת (דף ק"נ ע"א) גופי' דדריש