גבורות שמונים מט

בעלים דאף דהקרבן של גבוה מ"מ חשוב בעלים מפאת ענין ההרצאה אשר לו בקרבן וכמו שהארכתי כבר בזה מאוד ואם כן לפי המבואר בזבחים (דף מ"ה ע"ב) שם ת"ר דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה כו' ובעכו"ם בין בשוגג ובין במזיד לא הורצה ואמר שם טעמא משום דאמר קרא לרצון להם (גבי ציץ כתיב) ועכו"ם לאו בני הרצאה נינהו עכ"ל הגמ' וא"כ כיון דעכו"ם לאו בני הרצאה נינהו שוב אין לו בקרבן דבר אחרי שאין המקום מתרצה לו בקרבן ואף שקרבנו קרב מ"מ הוא אין לו דבר בקרבן וא"כ שוב שפיר אינו בעלים כלל ושפיר אין יכול לפגל כלל ועי"ל טעם דעכו"ם אין יכול לפגל וזה דאחרי דכל מחשבת פיגול הוא מחשבת עבירה מלאו דלא יחשב א"כ י"ל דרק מפאת ענין העבירה אשר במחשבה היא שפועלת פגם ופסול הפיגול ונעשה הקרבן פיגול ע"י המחשבה משא"כ אלו לא היתה המחשבה עבירה אולי לא היתה פוגמת ופוסלת כלל וע"כ עכו"ם המחשב מחשבת חוץ לזמנו כיון דהעכו"ם לא הוזהר על לא יחשב דכה"ת לישראל נאמרה ולא לעכו"ם לכן כיון שאין מחשבתו עבירה שפיר י"ל דאין פוגמת ופוסלת כלל ושפיר אין ביכולתו לפגל וגם זה נכון בס"ד

והנה לפי כל הלין טעמי דעכו"ם אין יכול לפגל כלל א"כ גם אשה אין יכולה לפגל כלל וכמו שכתבנו דדין האשה לענין פיגול דבעלים רק כמו כעכו"ם וא"כ ג"כ אין הסוטה יכולה לפגל כלל ואפי' בדיבור ואולם לפי הטעם האחרון הזה אשר כתבנו דמחשבת עכו"ם אין מפגלת הואיל ואין מחשבתו עבירה הנה יש לי לומר עוד יותר בלא"ה דגם אשה אין יכולה לפגל כלל וא"צ להצעה מדברי הריטב"א קידושין הנ"ל דכיון דאשה נודרת נדו"נ רק מק"ו מעכו"ם לכן לא עדיפא מעכו"ם וכנ"ל רק בלא"ה ניחא שפיר בפשיטות ווה עפ"י מה שדן הפמ"ג בפתיחה כוללת לומר דאין אשה מצווה על לאו שאין בו מעשה כיון דמקרא דאיש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם הוא דילפי' דהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וע"כ כיון דכתיב כי יעשו נשים מוזהרות רק על מעשה ולא על מה שאין בו מעשה וגם הא אמרי' רק דהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וע"כ לשאב"מ דאין לוקין עליו ואין בו עונש אינו בכלל עש"ה בארוכה וכבר קדמוהו בגוף הספק הזה בשו"ת תשב"ץ סי' ג' עש"ה וא"כ לאו דלא יחשב נמי דהוא לשאב"מ כמבואר בזבחים (דף כ"ט ע"ב) א"כ הא אין נשים מוזהרות עליו כלל וכיון דאין מחשבתה עבירה שוב הא אין מפגלת כלל וכנ"ל

ואולם לכאורה יש סתירה לזה ממשנה ערוכה בזבחים (דף ל"א ע"ב) כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשירה שהשחיטה כשירה בזרים בנשים ובעבדים כו' לפיכך הן פוסלין במחשבה כו' ומפורש איפוא דגם אשה פוסלת במחשבתה ואמנם אחרי העיון גם זה ניחא ולק"מ דבזבחים (דף כ"ט ע"ב) שם איתא א"ר ינאי מניין למחשב בקדשים שהוא לוקה ת"ל לא יחשב א"ל רב אשי לר' מרי לשאב"מ הוא וכל לשאב"מ אין לוקין עליו א"ל ר' יהודה היא דאמר לשאב"מ לוקין עליו והנה באמת יש עוד לאו על מחשבה בקדשים והוא לאו דלא תזבח לה' אלקיך שור ושה וגו' כל דבר רע כמבואר בספרא והובא במל"ת הנוספות לרמב"ן מצוה ד' דלאו זה היא אזהרה שלא לזבוח במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו ע"ש וע' זבחים (דף ל"ו ע"א) דהובא שם ג"כ לאו זה לענין זביחה במחשבה שאינה נכונה שלא לזבוח החטאת במחשבה להכניס דמה לפנים עש"ה]

והנה יש חילוק בין ב' לאוין אלו היינו לאו דלא יחשב ולאו דלא תזבח בתרתי א' דלאו דלא יחשב אזהרתו הוא על המחשבה משא"כ לאו דלא תזבח אין אוסר המחשבה רק גוף מעשה הזביחה הוא שאוסר שלא לזבוח במחשבת חוץ לזמנו כו' ואין המחשבה היא האיסור רק הזביחה במחשבה היא האיסור ודו"ק היטב. ב' דלאו