גבורות שמונים ד

א) שמעתי מקשים לר"א בר' יוסי דס"ל בזבחים (דף מ"ז ע"א) דבעלים מפגלין א"כ הרי כל סוטה היתה יכולה לפגל מנחתה ושוב לא תובדק. ונראה ליישב עפ"י המבואר בזבחים (דף קי"ד ע"א) ובכמה דוכתי דקדשים חשיבי דבר שאינו שלו אפי' לגבי בעלים דגם הבעלים אין יכולים לאסרם במוקצה ונעבד כו' מטעמא דאין אדם אוסר דשא"ש מלבד בקק"ל ואליבא דריה"ג דאמר ממון בעלים הן ע"ש. והנה מבואר בר"ן נדרים (דף ל"ו ע"א) דלא הי' ראוי לכהן באמת לפסול הקרבן ע"י פיגולו מטעמא דאין אדם אוסר דשא"ש ומה שפוסל היינו משום שעושה מעשה ההקרבה וע"י מעשה אדם אוסר דשא"ש עש"ה. ולפי"ז הבעלים שאינם מקריבים ואין עושים מעשה שפיר אין להם לפגל כלל כיון דה"ל של גבוה וא"א אוסר דשא"ש וא"כ הא דס"ל לראב"י דבעלים מפגלין ע"כ לומר דבקק"ל קאמר וס"ל כריה"ג דממון בעלים הן. ולפי"ז במנחת סוטה דה"ל קדשי קדשים גם לראב"י אין הסוטה יכולה לפגל ולק"מ

ב) עי"ל עפ"י הנ"ל דהא קשה מדוע הבעלים מפגלין הא אין אדם אוסר דשא"ש ובשלמא כהן מצי אסר דעושה מעשה משא"כ הבעלים דאינם עושים מעשה מדוע יוכלו לאסור וצ"ל דהא דבעלים מפגלין היינו דוקא בשחיטה דשחיטה בזר כשירה וחובת שחיטה בכל הקרבנות על הבעלים ואפי' כששוחט הכהן הוי גם כן רק שליח הבעלים כמבואר בקידושין (דף מ"א ע"ב) ובפסחים (דף ז' ע"ב) ולכן כיון דששא"כ מתייחסת המעשה לבעלים וחשוב ששחטו הבעלים עצמן ושפיר מצי אסרי דע"י מעשה אדם אוסר דשא"ש ולפי"ז במנחות דגם הקמיצה פסולה בזר ואין הכהן שליח הבעלים בשום עבודה שבה דמי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד כו' לכן שפיר לא שייך כלל הא דבעלים מפגלין בשום עבודה שבה ולק"מ [ועיינתי ברש"י זבחים שם וראיתי שפירש הך דבעלים מפגלין על הקבלה עש"ה ועכ"פ לולי דברי רש"י ז"ל יש לומר כמ"ש]

ודע דעפ"י דברינו אלה יש להבין דברי המדרש רבה ויקרא פכ"ב עה"כ איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו' וז"ל תני ר' ישמעאל לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר לפיכך הזהירן הכתוב שיהיו מביאין קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט ומקבל אע"פ שהיו הבעלים יושבים ומחשבין כל היום אין הכל הולך אלא אחר השוחט כו' עכ"ל המדרש. והנה מה שאמר לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר לפיכך הזהירן הכתוב שיהיו מביאין קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט כו' צריך ביאור וכן מה שאמר אע"פ שהיו הבעלים יושבין ומחשבין כל היום אין הכל הולך אלא אחר השוחט אין לו מובן כלל לכאורה דנראה דבא להשמיענו דין דאין בעלים מחשבין ומה ענין הדין הזה לכאן ואין אל הדברים קישור כלל ונראה הבנת הדברים דהנה הא דשחיטה לאו עבודה היא יש בו ב' טעמים. א' משום דכשירה בזר. ב' משום דנוהגת גם בחולין ע' זבחים (דף י"ד ע"ב) בתוס' ובכ"ד

ונראה דב' הדברים מתאימים יחד דהואיל ונוהג גם בחולין לכן אינו עבודה וכיון דאינו עבודה מש"ה כשר בזר וא"כ במדבר דהי' בשר תאוה אסור ולא היתה שחיטה בחולין במינים הקרבים לגבוה שהרי היו אסורים באכילה לגמרי שלא לגבוה ע"כ שוב שפיר היתה השחיטה עבודה והיתה פסולה בזר וזהו שאמר ר' ישמעאל לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר לפיכך הזהירן הכתוב שיהיו מביאין קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט ומקבל והיינו דכיון דאסורין בבשר תאוה א"כ גם השחיטה עבודה וצריכה כהן וצריכים להביא קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט ומקבל ולא כמו שהוא עתה דרק מקבלה ואילך מצות כהונה רק דאז הכהן עושה גם שניהם שוחט ומקבל דגם השחיטה צריכה להיות בכהן: