גבורות שמונים מח

מזבח דעונה הרי כולה כליל אבל אין לו מחשבת פיגול על אכילת אדם וע"כ גם אשה ממילא בהביאה שלמים אין יכולה לחשב בזריקה רק על שפיכת שירים והקטרת אימורים חוץ לזמנו דהם אכילת מזבח אבל לא על אכילת הבשר חוץ לזמנו כיון דהוא אכילת אדם וליתא למחשבה זאת בעכו"ם וא"כ ה"ה בכל קרבנות של אשה נמי אין יכולה לחשב תו על אכילת אדם וא"כ במנחת סוטה דשירי' נאכלין ולא שייך רק שתחשב בהקטרת הקומץ על אכילת השירים חוץ לזמנן [ע' לעיל אות ל"ב דמחשבת בעלים הוא רק בזריקה וה"ה במנחה רק בהקטרת הקומץ] וא"כ מחשבה זאת הא ליתא כלל לאשה ושפיר אין יכולה לפגל כלל]

והנה מה שכתבתי דגם עכו"ם יכול לפגל בקרבנותיו לראב"י לכאורה כך נראה אחרי דבעלים מפגלין והרי גם הוא בעלים וכנ"ל ואולם באמת קשה לומר כן דא"כ מהא גופא הא תיקשי לראב"י דאיך עכו"ם נודרים נדרים ונדבות ומדוע לא נחוש על עכו"ם שמא רצונו לפגל ולהכשיל את הכהנים בהקרבת פיגול ולומר דהא דעכו"ם נודרים נדו"נ היינו ג"כ דהיו מעמידים עדים על גביו כל שעת העבודה לראות שלא יפגל הוא דוחק קצת וע"כ נראה די"ל דעכו"ם אין יכול לפגל כלל אע"ג דהוא בעלים והטעם בזה. נראה דכיון דהא דבעלים מפגלין יליף ראב"י רק מקרא דוהקריב המקריב דקריי' קרא לבעלים מקריב ע"כ כיון דקרא דוהקריב המקריב בנסכים כתיב (במדבר ט"ו) ואילו עכו"ם הרי אן מביא נסכים כמבואר בזבחים (דף מ"ה ע"א) וע"כ ליתי' לעכו"ם כלל בקרא דוהקריב המקריב ושפיר אין יכול לפגל ועי"ל דכמו דקרא דבני ישראל ממעט דאין חייבין על קדשי עכו"ם משום פיגול כמבואר שם בזבחים (דף מ"ה ע"א) ע"כ ה"נ לראב"י דבעלים מפגלין אתי מיעוטא ג"כ לומר דבני ישראל הוא דיש להם כח לפגל בקרבנותיהם ולא עכו"ם [ואולם בזה יש לדון דכיון דקרא דבני ישראל לאו בפיגול גופי' כתיב רק בטומאה אלא דילפי' פיגול בג"ש דעון עון מנותר ונותר בג"ש דחילול חילול מטומאה עש"ה בזבחים וע"כ שייך הלימוד רק לענין דאין חייבין על קרבנו משום אכילת פיגול כמו דאין חייבין עליו משום אכילה בטומאה משא"כ לענין שלא יהי' לו כח לפגל א"א ללמוד כיון דלא שייך זה בטומאה ואולם י"ל דכיון דילפי' לי' בג"ש מטומאה ה"ל מכח הג"ש כאילו הוי כתיב בני ישראל בגופי' דפיגול ושפיר יש לדורשו בפיגול גם ע"ז שאין לעכו"ם כח לפגל]

ועי"ל דהא דבעלים חשובין מקריב ויכולין לפגל מפאת זה הרי כבר כתבתי באות כ"ט דהוא רק מפאת ההקדש שמקדיש דההקדש קרוי הקרבה דאילו שאר מעשה הקרבה הא ליתא בבעלים עש"ה באות הנ"ל וע"כ י"ל דרק במקדיש קדושה גמורה למעול בה הוא דקרוי מקריב מחמתה משא"כ עכו"ם דאין מקדיש קדושה גמורה למעול דקדשי עכו"ם לא נהנין ולא מועלין כמבואר בזבחים שם (דף מ"ה ע"א) וע"כ אין קרוי מקריב ושפיר אין יכול לפגל וע"ש בזבחים (דף מ"ה ע"א) דר"ש הוא דס"ל הכי דקדשי עכו"ם לא נהנין ולא מועלין ואין חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא ור' יוסי פליג עלי' וס"ל דמועלין וחייבין כו' ולדרכנו י"ל דבהא הוא דפליגי דר"ש ס"ל כראב"י דזבחים (דף מ"ז ע"א) דבעלים מפגלין וא"כ הא תיקשי מהך דעכו"ם נודרים נדו"נ ניחוש שמא פיגל העכו"ם דהא אין לעכו"ם חזקת כשרות וכנ"ל וע"כ הוכרח לסבור דקדשי עכו"ם לא מועלין בהם ואין חייבין עליהם משום פיגול כו' דמהאי טעמא נמי אין העכו"ם יכול לפגל וכנ"ל משא"כ ר' יוסי לטעמי' דס"ל בזבחים (דף מ"ו ע"ב) במשנה שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ואפי' בישראל דמועלין בקדשיו וחייבין עליהם משום פיגול כו' מ"מ ג"כ אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ואין הבעלים יכולים לפגל וע"כ שוב שפיר' ס"ל דגם בקדשי עכו"ם מועלין וחייבין כו' ולא תיקשי דא"כ יוכל העכו"ם לפגל בקרבנותיו דז"א דהא לדידי' אין בעלים יכולין לפגל כלל ודו"ק ונכון בס"ד ועי"ל טעם בהא דאין עכו"ם יכול לפגל וזה לפמ"ש כבר כ"פ בארוכה דהא דבעלים מפגלין מפאת ענין