גבורות שמונים מז

ממילא ולא יחול הפיגול ואם לא תפגל לא יחול מחשבתו שלא לשמה וישאר סתמא ויוכשר דז"א דבזה הרי לא נועיל כלום דסוף סוף הרי תיפסל המנחה דהי מינייהו דחיילא בין הפיגול ובין השלא לשמה הרי המנחה פסולה על ידה ושנאמר שגם שניהם אינם חלים זה וודאי אין לנו וא"כ כיון דסוף סוף תיפסל המנחה הרי לא תיבדק הסוטה ולא הועלנו כלום ודו"ק היטב מאוד

ומעתה י"ל בפשיטות דראב"י פליג אהך דר' יוסי דאמר דסתמא כשר וס"ל דבעי' באמת מחשבת לשמה בהדיא ואל"ה פסול וא"כ יש עצה הנ"ל בסוטה שיחשב הכהן לשמה על תנאי כנ"ל ולק"מ ולפי"ז הנה מובן קישור המשנה לנכון בס"ד דה"ק אף מי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אילו כשר שתנאי ב"ד הוא והיינו דגם סתמא כשר [וכדאמר בפ"ק (דף ב' ע"ב) דאי ס"ד דסתמא פסול אתי ב"ד ואתני מידי דמיפסיל בי'] ואי דאם סתמא כשר א"כ הדק"ל מסוטה שהיתה יכולה לפגל המנחה לז"א שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד אבל הבעלים אין יכולים לחשב כלל וא"כ בלא"ה לק"מ מסוטה שהסוטה בלא"ה אין יכולה לפגל כלל ודו"ק כי נכון הוא דרך פלפול בס"ד

מג) עי"ל עפמש"כ כבר באות כ"א דלסברא דפיגול לא הוי רק בדיבור לק"מ דהיו יכולים להעמיד עדים ע"ג הסוטה כל שעת הקרבת המנחה שאם תפגל ישמעו וכל הקושיא הוא רק לסברא דפיגול מהני גם במחשבה עש"ה והנה כבר כתבתי באותיות כ"ב, כ"ה, דאפי' לסברא דמהני פיגול גם במחשבה מ"מ י"ל דה"מ בכהן משא"כ הך דבעלים מפגלין לראב"י הוא רק בדיבור לא במחשבה עש"ה מלתא בטעמא והנה נראה עוד דאפי' נימא דגם הך דבעלים מפגלין הוא ג"כ גם במחשבה מ"מ י"ל דה"מ אם בעל הקרבן הוא איש משא"כ אם בעלת הקרבן אשה שפיר אין יכולה לפגל במחשבתה רק בדיבורה וזה דהנה לראב"י דבעלים מפגלין הנה לכאורה בעכו"ם דנודרין נדרים ונדבות כישראל הנה ג"כ יוכל העכו"ם לפגל אחרי שהוא בעל הקרבן ואולם אף דגם העכו"ם יוכל לפגל מ"מ נראה דעכו"ם וודאי לא יוכל לפגל במחשבה רק בדיבור שהרי מבואר בירושלמי יבמות (פי"ג ה"ב) דעכו"ם אין להם מחשבה עש"ה

ולפי"ז נראה לפי המבואר בריטב"א קידושין (דף ל"ו ע"א) אהך דבני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות וז"ל ואיכא דקשיא לי' היכי אמרי' הכא דכי כתיב בני ישראל ממעט בנות ישראל א"כ האיך נשים נודרות ונודבות קרבן הא כתיב בפרשה בני ישראל ואיכא למימר דהא רבינהו רחמנא התם מדכתיב איש איש לרבות את העכו"ם שנודרין ונודבין נדרים ונדבות כישראל וכ"ש נשים עכ"ל ומבואר מדברי הריטב"א הנ"ל דמה שנשים מביאות נדו"נ הוא רק מילפותא מעכו"ם וא"כ הרי ראוי לומר דיו ולא יפה כחם בהם מעכו"ם וא"כ אשה המביאה שלמים דהוא מנדרים ונדבות לא תוכל לפגל איפוא רק בדיבור דכיון דכל ענין הבאתה רק מק"ו מעכו"ם לא עדיפא מעכו"ם דאין יכול לפגל ג"כ רק בדיבור וא"כ לפי המבואר בכ' דדין פיגול בכל הקרבנות הואיל ונלמד רק משלמים לכן דינו בכל מקום רק כמו שהוא בשלמים ע' זבחים (דף י"ג ע"ב) תהי בה ר"ל כלום למדו פיגול אלא משלמים מה שלמים אין טבילת אצבע מפגלת בהן אף חטאת אין טבילת אצבע מפגלת בהן כו' וע"ע שם (דף מ"ד ע"א) ובכמה דוכתי וא"כ גם נשים לענין פיגול בקרבנות שלהן הנה ממילא גם בקרבנות המפורשות בתורה שהנשים מביאות מ"מ לענין הפיגול יהי' דינם בהם רק כמו שהוא בשלמים וא"כ ממילא שפיר אין בכח אשה לפגל עוד בשום קרבן רק בדיבור כמו שבשלמים אין בכחה לפגל רק בדיבור וא"כ תו לק"מ מסוטה דהיו יכולים להעמיד עדים על גבה שלא תפגל וכנ"ל [ועד"ז י"ל עוד דס"ל לראב"י כר"ע דמנחות (דף ע"ג ע"ב) דאין עכו"ם מקריבין רק עולות לבד ע"ש וא"כ הרי אין לעכו"ם מחשבת פיגול רק על אכילת