גבורות שמונים מב

והיתר כו' הוא נפקע אח"כ ע"י הפיגול אבל לא יועיל הפיגול להחיות המת ולרפאות החולה וכמובן ודו"ק היטב מאוד

[ומובן ממילא דדברינו אלה למ"ד דמשקה ואח"כ מקריב דהי' מיתתה אחרי גמר ההקרבה והכי קיי"ל ע' רמב"ם ה' סוטה פ"ג ואולם למ"ד נמי דמקריב ואח"כ משקה מ"מ כיון דמנחת סוטה לברר עון קאתיא לכן ג"כ נראה דאם היתה טמאה היתה המנחה פועלת פעולה ממשית של השתנות מה בגופה אשר בבוא המים לגוף במצב השתנותו זה באה המיתה על ידיהם ודו"ק והנה אין להקשות על מה שכתבנו דבכל פיגול חלה הרצאה מקודם ואחרי' היא שחל הפיגול דהא א"א להרצאה שתחול רק בגמר זריקה דאז קרב המתיר כמצותו וא"כ ההכרח להפיגול שיחול אחרי הזריקה וא"כ איך אפשר לפיגול לחול אז הרי כבר קרב הקרבן דאין זה קושיא דכיון דכל פיגול כן הוא הרי גזה"כ הוא ועוד נראה דלפמ"ש התבואות שור סי' ד' סק"ה דלענין פיגול נמי תכ"ד כד"ד ויכול הכהן לפגל גם אחר הזריקה תכ"ד של הזריקה ומהני הפיגול עש"ה וז"פ דגם לסברת התב"ש הנ"ל מ"מ יודה דהרצאת הקרבן הוא בגמר הזריקה דנהי דבכה"ת תכ"ד כד"ד היינו רק לענין חזרה ועוד איזה פרטיים אבל חלות הדבר הוא תמיד מיד לא בגמר הכד"ד דלא אישתמיט אדם לומר דהמוכר דבר ומת המוכר תכד"ד יתבטל המקח דכבר נכסי קמי יתמי קא רמי וא"א לו למכור וע"כ דחלות המקח וה"ל בכל דבר החלות הוא מיד ורק אם חוזר בו תכ"ד נעקר החלות למפרע ע"י החזרה וא"כ ה"נ הרצאת הקרבן הוא בגמר זריקה מיד ועכ"ז יכול לחשב גם מחשבת פיגול ופסול תכד"ד עדיין ולהפקיע למפרע הרצאת הקרבן וא"כ גם בחישב מקודם יש מקום ג"כ שפיר לומר כן דחלות הפיגול הוא תמיד אחרי ההרצאה שבגמר הזריקה תכד"ד דיש אז עדיין מקום לחלות פיגול שהרי גם הכהן יכול לחשב אז עדיין מחשבת פיגול ומהני מחשבתו להפקיע למפרע הרצאת הזריקה ודו"ק היטב

ועוד נראה דאפי' נאמר דההרצאה ופסול הפיגול אינם חלים בזאח"ז רק בב"א הם שחלים וכך הוא עניינו של זה הפסול שהוא חל עם ההרצאה יחד מ"מ ג"כ אחרי דבעי' הרצאה לחלות הפיגול וא"א לחלות הפיגול כ"א ע"י ההרצאה וכדאמרי' כהרצאת שר כו' והיינו דכמו דבכשר אין נפעל הכפרה ההיתר כו' רק ע"י הרצאת הזריקה ה"נ חלות הפיגול הוא רק ע"י הרצאת הזריקה א"כ ג"כ ההרצאה איפוא עכ"פ קודמת אל הפיגול קדימת סבה וכקדימת האש אל האור היוצא ממנו ואף שהם שניהם יחד מ"מ האש קודם לו בסבה וא"כ זה הרי הוא ג"כ קדימה וכמבואר בס' ביאור מלות הגיון להרמב"ם ע"ש בחשבון החמש קדימות דחשב קדימת הסבה והטבע כקדימת הזמן שדבר קודם לדבר בזמן עש"ה וא"כ ג"כ ההרצאה עושה את שלה בהקרבן ענין הכפרה וההיתר כו' והתולדה הנמשכת מן ההרצאה [אף שהם כאחת] סותרת את ענין הכפרה כו' אשר בסבתה ומבטלתו ודו"ק היטב מאוד וע"כ ג"כ זה שייך רק בפעולה איכותית ככפרה כו' וכנ"ל משא"כ אם יש בהסבה דהיא ההרצאה פעולה ממשית שפועלת השתנות של מיתה בגוף א"א אל הענף והמסובב הוא הפיגול לסלק את ההשתנות הזה ולהחזיר דבר שהוא בפועל ממש ואין חילוק בין אם ההרצאה והפיגול הם בזאח"ז לבין אם ההרצאה שורש וסבה והפיגול ענף ומסובב אף שהם בב"א ודו"ק היטב כי הדברים עמוקים בס"ד]

לט) עי"ל עד"ז דהנה כל ענין הבירור שמנחת הסוטה מבררת העון ובודקת את הסוטה כבר כתבתי מזה דהוא מפאת דהקרבן הרי עניינו התקרבות לגבוה שהאדם עולה ומתקרב לגבוה ית' בהבאת הקרבן אליו [ודורשי הטעמים בראשונים ז"ל כתבו כי הקרבן איננו הקרבת הבהמה לבד רק הקרבת האדם עצמו שהוא עצמו קרב ע"י המעשה הנעשית מעין דוגמא בהקרבן וזהו אדם כי קריר מכם שמקריב את עצמו ממש וכנודע דבריהם ז"ל וע' מל"מ ה' סוטה