גבורות שמונים לט

המשתלח עש"ה אבל כל שהיחיד מכלל הציבור המתכפרין בקרבן ה"ל בעלים לכ"ע וכן משמע ג"כ מהך דמנחות (דף כ"א ע"ב) אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הן היאך נאכלין הרי דמפאת חלק אשר לכהנים בעומר כו' הי' ראוי שלא יהי' נאכל כדין מנחת כהן ומבואר ג"כ דגם היחיד חשוב בעלים בקרבן ציבור וע"ע תוס' פסחים (דף נ' ע"א) ד"ה מקום דהביאו ירושלמי דהי' ראוי שיהיה כל אחד ואחד מישראל נאסר במלאכה בכל יום מפאת התמיד עש"ה וברשימותי ובתשובה הארכתי עוד מכמה דוכתי בענין זה אי יחיד חשוב בעלים בקרבן ציבור ואכ"מ כ"כ ובאתי רק להעיר

והנה מה שהבאתי לעיל ראי' מהך דמנחות (דף ט"ז ע"ב) הקטיר שמשום כו' דגם לר"מ בעי' מחשבה בכולי' קומץ נתיישבתי דאינה ראי' דשם אמר רק דבעי' מחשבה בשיעורו היינו בשיעור הקטרה כזית וא"כ אם הקומץ ב' זיתים ותופס מחשבתה בחציו הוי שפיר מחשבה בשיעור הקטרה כזית ור' יוחנן דס"ל במנחות (דף כ"ו ע"ב) דיש קומץ פחות מב' זיתים והי' אפשר שיקמוץ כהן שאין קומצו מחזיק ב' זיתים איהו הא ס"ל שם דיש הקטרה ג"כ בפחות מכזית וא"כ שוב שפיר ג"כ מהני מחשבתה התופס כחצי קומץ אע"ג דאין בחציו כזית ואולם י"ל דס"ל לראב"י כריב"ל דמנחות (דף כ"ו ע"ב) שם דאין קומץ פחות מב' זיתים ואין הקטרה פחותה מכזית ע"ש ורק שהיו מקטירין לדידי' קומץ דמנחת סוטה פעמים דהקטיר קומצה פעמים כשירה כמבואר שם (דף כ"ו ע"א) במשנה וא"כ כל הקטרה היתה רק כזית וא"כ אם מחשבתה תופס רק בחצי נמצא שאין תפיסה למחשבתה בכל פעם רק בחצי זית דאינו שיעור הקטרה ושפיר לא מהני מחשבתה ודו"ק וכ"ז אם תחשב הסוטה בשעת הקטרת הקומץ והוא כפי מה שכתבתי לעיל אות ל"ב דאין מחשבה לבעלים לראב"י רק בשעת זריקת דם והקטרת חומץ עש"ה ואולם גם אם נאמר דיש מחשבה לבעלים גם בקמיצה וקידוש קומץ בכלי והולכה מ"מ ג"כ י"ל דלא מהני המחשבה רק אם תופס בכל הקומץ וכמובן

והנה נזכרתי עוד דמבואר הדבר להדיא בתוס' פסחים (דף ס"ב ע"ב) ד"ה ערלים דאפי' לר"מ דמפגלין בחצי מתיר מ"מ בעי' מחשבה מיהת בקומץ או בלבונה אבל בחצי קומץ או חצי לבונה לא הוי מחשבה גם לר"מ דלכ"ע בעי' דבר מסוים ושלם עש"ה והנה מה שכתבתי באות הקדום דלא שייך פיגול בחצי קרבן וע"כ גם לראב"י דבעלים מפגלין מ"מ בקרבן שותפין ופיגל רק אחד מהם כיון דא"א למחשבתו לתפוס בשל חבירו וא"א שיתפגל רק החצי שלו ע"כ לא הוי פיגול כלל דלא שייך פיגול בחצי קרבן נזכרתי עוד ראי' לזה מגמ' זבחים (דף מ"ה ע"ב) וז"ל הגמ' ת"ר יכול לא יהו חייבין משום טומאה אלא על דבר שיש לו מתירין כו' ודין הוא ומה פיגול שהוא בקבוע כו' אין חייבין אלא על דבר שיש לו מתירין כו' טומאה שהיא בעולה ויורד כו' אינו דין כו' ת"ל אשר הם מקדישים לי יכול מיד ת"ל יקרב א"ר אליעזר וכי יש נוגע שהוא חייב אלא מת"ל יקרב בהוכשר בשר ליקרב הכתוב מדבר הא כיצד יש לו מתירין משיקרבו מתירין אין לו מתירין משיקדש בכלי אשכחן טומאה נותר מנ"ל אתי חילול חילול מטומאה וליליף עון עון מפיגול מסתבר מטומאה ה"ל למילף שכן גז"ל סימן וברש"י שכן גזל סימן נותר וטומאה פסול הגוף ופיגול פסול מחשבה נותר וטומאה אין זריקת הדם מביאתן לידי פסולן ופיגול זריקת הדם קובעהו בפסול נותר וטומאה נאמר בהן חילול ובתוס' ד"ה שכן גזל וז"ל פירש"י למ"ד היינו חילול חילול וקשה ע"ז כו' ופיר"ח למ"ד דגזל היינו כולו פיגול שייך בכל הקרבן אבל נותר וטומאה שייכי בחתיכה אחת עכ"ל הנה דהתוס' מפרשים ללמ"ד דגזל דהוא כולו היינו דפיגול הוא בכל הקרבן משא"כ נותר וטומאה אף דשייך ג"כ שיתותר ויוטמא כל הקרבן מ"מ הא שייכי ג"כ במקצת קרבן שיתותר ויוטמא