גבורות שמונים לח

איך הסברא מחייבת זה דבמתו רק מקצת בעלים לא יפסול משום חטאת שמתו בעלי' וע' ב"מ (דף צ"ו ע"א) איבעי' לענין שאילה בבעלים שאל משותפין ונשאל לו אחד מהן מהו כולו בעליו בעינן והא ליכא או דילמא מההיא פלגא דידי' מיהא מיפטר עכ"ל הגמ' הרי דהש"ס מסופק בל' בעלים דכתיב בקרא אם בעליו עמו לא ישלם אי כלהו בעלים בעי' ואולי יש לספק כזה ג"כ בל' בעלים הנמסר בהלל"מ דחטאת שמתו בעליה הוא הלמ"מ ואולם הרי הדבר מפורש בהך דהוריות וכנ"ל וע"ע מנחות ש צ"ד ע"א) דמצריך קרא דקרבנו לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה ומבואר דלולי קרא הייתי אומר דסמיכה בבעלים די במקצת בעלים וכן בתנופה פריך שם רק דניבעי כלהו בעלים מק"ו מסמיכה ע"ש הא לולי הק"ו אזי גוף מצות התנופה שעל הבעלים די במקצת בעלים עש"ה

ויל"ע בזה עוד ברש"י תענית (דף כ"ז ע"א) אהא דאמר שם כהנים לוים ישראלים מעכבין את הקרבן וברש"י מעכבין את הקרבן אם אין מעמד מכולן בירושלים כדתנן על כל משמר הי' מעמד בירושלים של כהנים לוים וישראלים כיון דכלהו בעלים בעינן דליהוי על גבי עבודה עכ"ל וע"ע בבדק הבית להרא"ה בית א' שלהי שער א' וז"ל ואפ"ה דאין אדם אוסר דשא"ש מחיצת שנפרצה אוסרת בתבואה ביאוש משום דהתם האוסר שייך במילתא וחשיבי תרוייהו כשותפין ואפ"ה איכא דפליג בההיא ואמר דא"א אדשא"ש משום דכלאים לא מיתסרי לעולם אלא בדניחא לי' וסבר האי תנא דניחא להו לכלהו בעלים בעינן עכ"ל ובאתי רק להעיר

והנה הי' מקום ג"כ לחלק בין קרבן שותפין לקרבן ציבור ופיגל אחד מהן די"ל דבקרבן ציבור אין היחיד נחשב בעלים כלל וכלל דהוא רק קרבן של הכלל כלו יחד אבל איש פרטיי אפי' חלק בעלים ג"כ אין נחשב בכלל ישראל דכלל ישראל הוא ענין בפ"ע ולא דמי לשותפין דגם ב' השותפין יחידים הם והוי יחיד אחד חנק מהם משא"כ כלל ישראל הוא ענין בפ"ע ואין היחיד אפי' חלק בעלים בענין הכלל ודו"ק היטב מאוד

ואולם בביצה (דף ל"ט ע"א) פליגי בזה בבור של עולי בבל אי בירא דהפקירא הוא או בירא דשותפי היא ופריך מהך דנדרים הריני עליך חרם המודר אסור הרי את עלי חרם הנודר אסור הריני עליך ואת עלי שניהם אסורין זה בזה ומותרין בדבר של עולי בבל ואסורין בדבר של אותה העיר ואיזהו דבר של עולי בבל הר הבית והעזרות והבור שבאמצע הדרך כו' ואי אמרת בירא דשותפי הוא אמאי מותר והתנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסוכין ליכנס לחצר כו' וע"ש דמסיק דבירא דהפקירא הוא וא"כ בקרבן דלא שייך לומר דהפקירא הוא נראה דהוא דשותפין והוי גם היחיד שותף וחשוב בעלים כמו בבור של עולי בבל דהי' חשוב גם היחיד בעלים והי' יכול לאסור חלק בנדר על חבירו אילו הייתי אומר דבירא דשותפי הוא וגם מהך דהוריות הנ"ל הרי יש ראי' גם לזה דאילו לא הי' היחיד נחשב בעלים בקרבן ציבור א"כ אמאי יש לשעיר של ר"ח להפסל עבור מיתת יחידים וע"ע זבחים (דף ד' ע"א) דאמר דמחשבת שינוי בעלים ליתי' בציבור ובתוס' שם דאם שחטו לשם היחיד הרי הוא בעליו עכ"ל ומבואר ג"כ דגם היחיד הוא בעלים בקרבן ציבור וכזה מבואר עוד במנחות (דף צ"ב ע"א) ת"ר כל קרבנות הציבור אין בהם סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצוות ושעירי עכו"ם דברי ר"ש ר' יהודה אומר שעירי עכו"ם אין בהם סמיכה ואת מי אביא תחתיהם הם שעיר המשתלח כו' אמר לו ר"ש והלא אין סמיכה אלא בבעלים וזה (שעיר המשתלח) אהרן ובניו סומכין בו אמר לו אף זה אהרן ובניו מתכפרין בו (עם הציבור וסמיכה בבעלים הוא, רש"י) עכ"ל הגמ' הרי מבואר ג"כ דגם היחיד נחשב בעלים בקרבן ציבור וחשיבא סמיכת היחיד סמיכה בבעלים ואפי' ר"ש לא פליג שם על ר' יהודה רק משום דס"ל דאהרן ובניו אין מתכפרין כלל בשעיר