גבורות שמונים לו

הוא דיכולין הבעלים לפגל ואולם גזה"כ הזה הרי הוא רק שביכולתו לפגל בשל גבוה דאל"כ קרא היכא משכחת לי' הרי כל קרבן הוא של גבוה משא"כ שיהי' ביכולתו לפגל בשל הדיוט אחר בזה הא ליכא קרא וא"כ וודאי דנשאר כפי הסברא החיצונה דא"א אוסר דשא"ש ואין כח למחשבתו לתפוס במה שאינו שלו

וע"כ נראה דאפי' לראב"י דבעלים מפגלין מ"מ בקרבן של שותפין אם יחשב רק אחד מהם מחשבת פיגול אין במחשבתו כלום דהמחצה של חבירו הרי אין מתפגל ע"י מחשבתו וכנ"ל והמחצה שלו נמי נראה דאין מתפגל דלא מצינו פיגול בחצי קרבן וקצת ראי' לזה מגמ' כריתות (דף י"ד ע"א) דאמר דנותר ופיגול בחדא בהמה לא משכחת לה ופריך אלמה לא משכחת לה כגון שהעלה אבר פיגול לגבי מזבח דפקע פיגולי' מיני' וה"ל נותר כו' ע"ש ואי איתא מדוע לא אמר נמי דמשכחת כה"ג לדרכנו הנ"ל אליבא דראב"י דנתפגל רק מחצה שלו ומחצה של חבירו שפיר אפשר לו להעשות נותר וי"ל דעדיפא מיני' משכח מאי דהוא אליבא דכ"ע וע"ע מנחות (דף י"ג ע"ב) א"ר הונא אומר הי' ר' יוסי פיגל בירך של ימין לא נתפגל הירך של שמאל כו' איבע"א סברא לא עדיפא מחשבה ממעשה הטומאה אילו איטמי חד אבר מי איטמי לי' כולי' כו' ע"ש דאיתותב ר' הונא במסקנא וא"כ אי נימא דיש מציאות כה"ג לפיגול בחצי קרבן א"כ מדוע באמת אין הדין כן רק אפי' פיגל בירך ימין מתפגלת עי"כ כל הבהמה ואמאי לא נימא דיעמוד הפיגול באמת רק במה שחישב ולא יתפשט יותר אחרי דמצינו מציאות לפיגול ככה בחצי קרבן

וא"ל דהרי מצינו כזה ג"כ בהקדש דבהקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו פשטה קדושה בכולו ואילו היכא דדעת אחרת מעכבת כגון בהמת שותפין והקדיש חצי' אין, פושט בחצי חבירו ע' קידושין (דף ז' ע"א) וא"כ ה"נ י"ל דכשאפשר לפיגול להתפשט מתפשט שפיר בכל הבהמה ועכ"ז בקרבן שותפין ופיגל אחד מהן לראב"י דא"א לפיגול שלו להתפשט בשל חבירו שפיר אין מתפשט דז"א דבהקדש הוא דיש ענין פשטה קדושה בכולה דטבע הקדושה כך עניינה להתפשט ולהתרחב משא"כ פיגול דהוא להיפוך תיעוב ואיסור לא מצינו בזה ענין התפשטות וע' ס' שעה"מ פ"ה מערכין הי"ז וי"ח דכ' דאפי' בהקדש כשהוא הקדש של עבירה כגון מקדיש אבר של בע"מ לא אמרינן פשטה כו' דאיסור אין בכחו להתפשט ע"ש והארכתי בזה בתשובה וא"כ כיון דאין ענין התפשטות בפיגול על כרחך לומר דמה שהוא הדין באמת דפיגל באבר אחד מתפגלת כל הבהמה אין הענין דמתחלה מתפגל אותו האבר וממנו הוא שמתפשט לכל הבהמה רק עניינו דמיד חל הפיגול על כל הבהמה כולה בשוה וא"כ אי איתא דשייך פיגול בחצי בהמה א"כ מדוע בחמת לא יהי' הפיגול רק במה שחישב לבד ומדוע חל על כל הבהמה וע"כ דלא שייך כלל פיגול במקצת קרבן וע"כ כיון דהתפיס בו מחשבת פיגול ובמקצת הא לא שייך לכן חל מיד על כולו ודו"ק היטב מאוד [וע"ע זבחים (דף ל"ה ע"א) בענין אי פיגל באימורים נתפגלו פרים גבי פרים הנשרפין ע"ש סוגי' ארוכה ואינו ענין לכאן] ועכ"פ ניתן להאמר סברא זאת דלא שייך פיגול בחצי קרבן אחרי שלא מצינו דבר זה וע"כ ממילא במנחת סוטה כיון דחצי המנחה של בעל ממילא אין הסוטה יכולה לפגל כלל וכמובן

לו) עי"ל עד"ז בפשיטות טפי דכיון דהמנחה הוא שותפות של הבעל והאשה א"כ גם הקומץ הרי הוא של שותפות וא"כ כיון דאין אדם אוסר דשא"ש בדבר שע"י מחשבה והטעם דאין כח במחשבת אדם לתפוס במה שאינו שלו ורק במה שהוא שלו הוא תופס מפאת היותו בעליו וא"כ ה"נ מחשבת פיגול של האשה אין בכחה לתפוס בחצי הקומץ דשל בעל וה"ל כאילו חישבה רק בחצי קומץ וע"כ אינו פיגול כלל לכ"ע דאפי' לר"מ דאמר מפגלין בחצי מתיר היינו