גבורות שמונים לה

ה"נ בפיגול אחרי שנמשכו ע"י הפיגול סילוק ההיתר וההכשר הרי סילוק ההיתר וההכשר הוא פסול מצד עצמותו וא"כ שוב הרי ראוי שלא יחול הפיגול כלל שהרי אין לומר כאן דלפיגולו מרצה דאחרי שבאו להתיר ולהכשיר ולא התירו והכשירו ונשאר כאן פסול בעצם מכח זה שלא מחמת הפיגול א"כ שוב הרי אין שם הרצאה דפסול העצמיי הרי מונע ההרצאה וא"ל דא"כ לאידך גיסא אם תאמר שאין הפיגול חל הרי שוב יתירו ויכשירו ויוכשרו ויהי' הרצאה וא"כ שוב יחול הפיגול דז"א דסוף סוף כיון שאחרי חלות הפיגול על כרחך לומר דאין שם הרצאה כיון דע"י הפיגול הוא פסול בעצמותו מפאת שאינו מתיר ומכשיר א"כ אי נימא דהרצאה היא תנאי מעכב בפיגול וא"א שיהי' פיגול רק כשיש הרצאה א"כ וודאי דא"א שיהי' כאן פיגול אחרי שיהי' פיגול בלי הרצאה וכמובן ואם כן על כרחך לנו לומר כדעת הכ"מ הנ"ל דפסול אחר המול ההרצאה אין מבטל כלל את הפיגול ושפיר אפשר שיהי' פיגול גם כשיש בו פסול אחר ופסול מחשבה אחרת הוא שמונע הפיגול וע"כ שפיר יש פיגול גם במנחת העומר ואשם נזיר כו' דנהי דבהיותו פיגול יש בו ממילא גם פסול אחר מפאת שאינו מתיר ומכשיר מ"מ זה הרי הוא רק פסול גרידא מה שאינו מתיר ומכשיר ולא פסול מחשבה ושפיר אין פסול זה מונע הפיגול ושפיר ה"ל פיגול אף דבאמת אין בו הרצאה מכח הפסול האחר המסתבב ממילא ע"י הפיגול

ולפי"ז נראה דהנה זה פשוט דכמו דמנחת העומר שבאה להתיר ולא התירה פסולה לרב וכן אשם נזיר כו' שבאו להכשיר ולא הכשירו ה"ה מנחת סוטה דלברר עון קאתיא כמבואר בזבחים (ד' מ"ד ע"ב) ומנחות (דף ס' ע"ב וע"ג ע"א) וכריתות (דף כ"ו ע"א) אזי כשלא תעשה פעולת בירור העון ג"כ היא פסולה [וע"ש בזבחים ומנחות דפעולת היתר דעומר ופעולת בירור עון דמנחת סוטה בחדא מחתא מחית להו עש"ה והוא פשוט וודאי דמנחת סוטה שבאה לברר ולא ביררה דינה כדין מנחת העומר שבאה להתיר ולא התירה ואשם נזיר כו' שבאו להכשיר ולא הכשירו וגם הוא פסול ודאי ואין כשר לרב רק קרבן שאין בא לפעולה כעולה ושלמים ותודה ואפי' קרבנות המכפרין אין הכפרה עיקר עניינם מדאתו מכפרין נמי לאחר מיתה אף שא"א להם לכפר אז משא"כ כל שיש לו פעולה אזי כשאינו עושה פעולתו הוא פסול ממילא וכנ"ל] וא"כ בכל פיגול דמנחת סוטה הרי המנחה נפסלת פסול עצמיי ע"י הפיגול מפאת שבאה לברר ולא ביררה דכיון דהמנחה פיגול ואינה פועלת פעולת הבירור א"כ מה שאינה פועלת פעולת הבירור זה עצמו הוא פסול בפ"ע ועכ"ז אין זה מונע חלות הפיגול וככ"מ הנ"ל וכנ"ל וא"כ עכ"פ זהו רק לענין פיגול דכהן משא"כ מחשבת פיגול דבעלים שפיר אין בו גם לראב"י דס"ל דבעלים מפגלים וכמו שהקדמנו דכל שמחמת הפיגול עצמו נעשה בו פסול אחר המונע ההרצאה שוב הרי אין בו ענין בעלים עוד כיין דאין בו הרצאה והבעלים איננם בעלים רק של ההרצאה וע"כ אין לבעלים ממילא כח לפגל בו כלל וא"כ נהי דר"ל פליג שם במנחות אסברא דרב הנ"ל ולא קיי"ל בהא כרב מ"מ ראב"י דזבחים הנ"ל שפיר י"ל דס"ל כסברת רב הנ"ל [ואליבא דראב"י כ"ע לא פליגי דס"ל סברא זאת וכי פליגי רב ור"ל אליבא דרבנן דראב"י] וא"כ גם לראב"י שפיר אין הסוטה יכולה לפגל כלל במנחתה אע"ג דבעלמא בעלים מפגלין לדידי' ודו"ק היטב מאוד בתירוצינו זה כי הדברים עמוקים מאוד בס"ד

לה) עי"ל לפמ"ש באות ט"ו בשם התוס' סוטה (דף כ"ג ע"א) דהבעל והאשה הם שותפין בהמנחת סוטה וא"כ הרי כבר כתבתי דבאמת אין ראוי לבעלים לפ ולפסול הקרבן דאין אדם אוסר דשא"ש דהקרבן הרי הוא של גבוה אלא דאי נימא כן א"כ הרי לא יוכלו הבעלים לפגל בשום מקום והרי גזה"כ הוא לראב"י במאי דקרי קרא לבעלים מקריב בקרא דוהקריב המקריב והילכך איתי' ממילא בכלל קרא דהמקריב אותו לא יחשב וכדפרש"י וא"כ הרי גזה"כ