גבורות שמונים לד

רק מפאת פסול זה שפיר אין מעכב בהפיגול ושפיר הפיגול חל אף שאין שם הרצאה וז"פ ומוכרח לסברת הכ"מ הנ"ל וא"כ לענייננו היכא דיהי' בהקרבן פסול אחר אז הכהן שפיר יוכל לפגל בו משא"כ הבעלים לא יוכלו לפגל דכיון דיש גם פסול אחר ואין שם הרצאה כלל א"כ שוב הא אין הבעלים בעלים כלל ואין יכולים לפגל וכנ"ל ומובן ממילא דלאו דווקא כשיש פסול אחר לפני הפיגול רק דאפי' אין פסול אחר לפני הפיגול רק דהפיגול של אותו הקרבן כך יהי' עניינו שאם יחול יתחדש ע"י הפיגול עצמו פסול אחר מלבד הפיגול ואותו הפסול הרי ימנע ההרצאה אז ג"כ בכה"ג הכהן הוא דיוכל לפגל ולא הבעלים דלגבי הבעלים שוב שפיר הדרינן לסברא הנ"ל דכיון דאין מפגל רק מכח ענין הבעלים היינו דהוא בעלים של ענין ההרצאה אשר בהקרבן וא"כ כיון דע"י הפיגול עצמו יתחדש פסול ולא יהי' בו הרצאה עוד ואיננו בעלים עוד לכן ממילא אין ביכולתו לפגל כיון דכח הפיגול שלו הוא רק מכח ענין הבעלים וכאן הרי הפיגול עצמו סותר ענין הבעלים דאם יחול לא יהי' בעלים עוד וע"כ ממילא אין יכול לפגל וכנ"ל

ומעתה אומר דהנה יש להביא ראיה לסברת הכ"מ הנ"ל דפסול אחר אין מונע חלות פיגול [מלבד פסול מחשבות אחרות דמפורש בזבחים (דף כ"ט ע"א) לא יחשב שלא יערב בו מחשבות אחרות כו' וכ"ה במשנה שם (ע"ב) ובכ"ד] והוא מש"ס מנחות (ד' ד' ע"א) אמר רב מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה הואיל ובאת להתיר (חדש) ולא התירה וכן אתה אומר באשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן פסולין הואיל ובאו להכשיר ולא הכשירו כו' תנן כל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מפסח וחטאת ואם איתא ליתני נמי חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע דבאו להכשיר ולא הכשירו כיון דאיכא אשם גזילות ואשם מעילות דלכפרה אתו לא פסיקא לי' מאי שנא אשם. נזיר ואשם מצורע דב להכשיר ולא הכשירו הני נמי באו לכפרה ולא כיפרו א"ר ירמי' מצינו שחלק הכתוב בין מכפרין ובין מכשירין מכפרין אית בהו דאתו לאחר מיתה מכשירין לית בהו דאתו לאחר מיתה כו' ומבואר דסברת רב דקרבן שיש לו ענין פעולה אז כשאינו עושה פעולתו דבר זה הוא פסול בקרבן ורק בקרבנות המכפרים אזי הכפרה איננה עקריית בקרבן דהקרבן הוא ענין בפ"ע שמקריב דבר לגבוה ובשכר ההקרבה ממילא ונרצה עונו אבל גם כשאין שם כפרה ג"כ הקרבן כשר שאין עיקר הקרבן בא רק על זה רק הוא דבר הנמשך ממילא מן הקרבן וע"כ גם כשאינו נמשך ג"כ הקרבן כשר ולכן מכפרין אתו גם לאחר מיתה אף שאין נמשכת אז כפרה מהם דאין כפרה למתים ומש"ה נמי גם כשנזבחו שלא לשמן כשירים אף דלא עלו לבעלים לשם חובה ואי הבעלים מתכפרים בו משא"כ קרבן הבא לענין פעולה מה כגון מנחת העומר הבאה להתיר חדש ואשם נזיר ומצורע שבאים להכשיר הנזיר שימנה נזירות טהרה ולמצורע שיותר בקדשים אזי הפעולה היא כל עיקר עניינו של הקרבן וכשאין הפעולה נפעלת איננו קרב כלל ופסול ממילא וע"כ מנחת העומר שקמצה שלא לשמה אע"ג דשלא לשמה בעצמותו איננו דבר הפוסל רק מונע עלות לבעלים לשם חובה ונשאר קרבן נדבה מ"מ במנחת העומר כיון שמסלק העלות לציבור לשם חובה ואין החדש ניתר בו ממילא נמשך מזה פסול כי שלא פעל הקרבן פעולתו וע"כ ממילא הו פסול לגמרי דא"א לו שישאר קרבן בלי הפעולה דכל עניינו של קרבן זה הוא רק הפעולה וכן באשם נזיר כו'

ולפי"ז הנה יש לשאול שאלה גדולה דלרב איך משכחת פיגול במנחת העומר ואשם נזיר ואשם מצורע הרי כיון דנפסל ע"י הפיגול הרי לא הותר החדש ולא הוכשרו הנזיר והמצורע וא"כ דבר זה עצמו מה שלא הותרו והוכשרו הרי זה עצמו הוא פסול מפאת עצמה דהא בשלא לשמה נמי אע"ג דשלא לשמה איננו פוסל בעצם את הקרבן מ"מ כיון שמסלק פעולת ההיתר וההכשר אזי סילוק ההיתר וההכשר אח"כ הוא שפוסלו ממילא וכנ"ל וא"כ