גבורות שמונים לג

אחרי שהוא מפגל והקרבן נפסל ע"י פיגולו א"כ הרי אין לו בו הרצאה עוד ושוב איננו בעלים כלל ושוב ראוי שלא יהי' פיגולו פיגול כלל כיון דכל כח הפיגול הוא רק מפאת ענין הבעלים ואילו ע"י הפיגול עצמו הרי מסתלק ענין הבעלים וצ"ל דכיון דפיגול נמי יש בו הרצאה דהוא מרצה לפיגולו כמבואר בזבחים (דף נ"א ע"א) חוץ לזמנו (קרבן שחישב בו חוץ לזמנו אם עלו אימוריו לא ירדו) הואיל ומרצה לפיגולו (הואיל וחשובה הרצאת דמו לחייב עליו משום פיגול כמי שקרבו מתיריו בהכשר לפיכך אם עלו אימוריו לא ירדו רש"י) וכזה עוד שם (דף מ"ב ע"ב) לפיגולו מרצה ושם (דף ל"ד ע"ב) הואיל ומרצה לפיגולו וכ"ה במעילה (דף ב' פ"א) ועוד בכמה דוכתי וע"כ לענין בעלים נמי כיון דגם פיגול יש בו הרצאה דמרצה לפיגולו עדיין הוא שפיר בעלים של זאת ההרצאה ושייך שפיר עדיין ענין בעלים וע"כ שפיר פיגולו פיגול

[ועפי"ז יש ג"כ טעם למה שכתבנו באות ל"ב דאין לבעלים רק מחשבת חוץ לזמנו אבל לא מחשבת חוץ למקומו דחוץ למקומו כיון דאין בו הרצאה והוא רק פסול גרידא א"כ שוב כיון שנפסל הרי אינו בעלים עוד ואין יכול לפסלו וכנ"ל ואין לנו לומר רק דמפאת היקישא דחוץ למקומו דהוקש לחוץ לזמנו יהי' לבעלים ממילא גם מחשבת חוץ למקומו הואיל ויש להם מחשבת חוץ לזמנו ע' היטב בזבחים (דף נ"א ע"א) שם ותבין וא"כ עכ"פ היכא דליכא לבעלים מחשבת חוץ לזמנו שוב גם מחשבת חוץ למקומו אין ראוי שיהי' להם וקמו בזה איפוא כל דברינו באות ל"ב הנ"ל עוד ביתר שאת בס"ד ממה שכתבנו שם דו"ק ותשכח. ודע דיש בזה צ"ע ברש"י זבחים (דף ליד ע"ב) שם ד"ה הואיל ומרצה לפיגולו דמשמע מדבריו דגם במחשבת חוץ למקומו יש ענין ריצוי לפסולו והוא צע"ג מגמ' זבחים (דף נ"א ע"א) הנ"ל ועוד מכמה דוכתי דמבואר דסברא דהואיל ומרצה כו' הוא רק במחשבת חוץ לזמנו אלא דחוץ למקומו ממילא לו ג"כ אותו הדין אשר לחוץ לזמנו מפאת ההיקיש דאיתקש לחוץ לזמנו וכן הוא ג"כ הכוונה בהך דזבחים (דף ל"ד ע"ב) דחוץ לזמנו עושה שיריים מסברא דהואיל ומרצה כו' וממילא חוץ למקומו נמי עושה שיריים מהיקישא דאיתקש לחון לזמנו וכן מבואר בתוס' מנחות (דף ע"ט ע"א) ד"ה והדר והוא פשוט ודברי רש"י צע"ג]

ולפי"ז הנה למדנו דהיכא דיהי' פסול עצמיי בקרבן אז לא יוכלו הבעלים לפגל בו עוד דכיון דהקרבן פסול ואין בו הרצאה א"כ הרי אין להם בו עוד ענין בעלים כלל ושוב ממילא אין יכולים לפגל וא"ל דהיכא דיש פסול עצמיי הא גם כהן אין יכול לפגל כיון דלא קרב המתיר כמצוותו דז"א דדעת הכ"מ פרק ה' מתמידין ומוספין הי"ב בדעת הרמב"ם היא דהא דבעי' לענין פיגול קרב המתיר כמצוותו אתא לאפוקי רק שלא יהא שם עירוב מחשבת פסול עם מחשבת הפיגול כגון מחשבת חוץ למקומו או שלא לשמה במקום שפוסל אבל פסול אחר גרידא שלא מפאת מחשבה אין מונע חלות הפיגול עש"ה וצ"ל לכ"מ הנ"ל דהא דאמרי' בכל מקום דפיגול יש בו הרצאה לפיגולו היינו רק דפסול הפיגול עצמו יש בו הרצאה ג"כ ולכן מפאת זה אם עלה לא ירד ומשוי לדם שבצואר שיריים כו' אבל כשיש פסול אחר מלבד הפיגול וודאי דאין עוד הרצאה שהרי פסול האחר מונע ההרצאה ואיך אפשר שיהי' הרצאה בהקרבן אחרי שהוא פסול ובפסול הפיגול עצמו כך גזרה תורה דאעפ"י שפוסל מ"מ יש ענין הרצאה ג"כ משא"כ בשאר פסולים הא אין בם ענין זה והם מונעים וודאי את ההרצאה לגמרי וכמובן

וא"ל דאחרי שאין הרצאה היאך הפיגול חל דז"א דלדעת הכ"מ לא בעי' כלל הרצאה לפיגול ואין ענין ההרצאה תנאי מעכב בפיגול וענין ההרצאה שהוזכרה בו אתיא לאפוקי רק שאם מחשבת פסול אחר מעכב ההרצאה אין הפיגול חל אבל אם אין שם עיכוב ההרצאה מפאת מחשבת פסול