גבורות שמונים לב

לינה שפיר גם בעלמא לא הוי זה חצאין בקדושה ושפיר יכול הכהן לשייר וכנ"ל]

ולפי"ז י"ל דראב"י דזבחים הנ"ל ס"ל ג"כ כראב"ש הנ"ל וא"כ אין קושי' כלל מסוטה דהי' הכהן יכול לכוין בשעת קידשו המנחה בכלי שהוא מקדש על תנאי שאם תפגל הסוטה אזי הוא מקדש לכל שאר הדברים ולא לפסול לינה וא"כ ממילא לא תוכל הסוטה לפגל עוד שאם תפגל הרי אין הלינה פוסלת במנחה כלל ושוב אין פיגולה פיגול דלא הוי מחשבת חוץ לזמנו כלל כיון דאין הלינה פוסלת בה וכמו שהארכתי באות הקדום וא"כ כיון שלא תועיל הסוטה כלום במחשבת פיגולה להציל עצמה שוב יש לנו להחזיק וודאי שלא פיגלה דל"ל לפגל בחנם אחרי שאין מועלת בזה כלום וע"כ שוב שפיר אילו הי' לן הי' נפסל שפיר בלינה וג"כ אם הי' הכהן מחשב מחשבת חוץ לזמנו שפיר הוא נפסל וכמובן ושפיר פסלה לינה ומחשבת פיגול במנחת סוטה גם לראב"י כמו לרבנן ועכ"ז הסוטה וודאי דלא פיגלה ואם תפגל לא תועיל כלום וכנ"ל

[והנה מה שהבאתי מהך דראב"ש דמי כיור דמשכחת קידוש כלי בלא פסול לינה נזכרתי עוד דיש כזה גם בתוס' יומא (דף מ"ח ע"א) אהא דאמר התם בגמ' דפסלא לינה בקטורת דיוה"כ וז"ל הגמ' ת"ש הוסיף ר' עקיבא הקטורת והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן קס"ד מדפסיל טבול יום פסלא נמי לינה כו' ובתוד"ה מדפסיל וז"ל הקשה רש"י אמאי מייתי מדיוקא מדפסיל בה טבול יום כו' לייתי מתני' דפרק ב' דמעילה דקתני בהדיא הקומץ והלבונה והקטורת כו' מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה כו' וריב"א תי' דההיא דהתם איכא למימר דאיירי בקטורת דכל השנה דחשיבא קידוש כלי דידה כו' אבל קטורת דיוה"כ דלא חשיבא קידוש כלי דידה דמן הדין הוי לן למימר שלא תהא בכלי אלא לעייל בחפניו אלא משום דלא אפשר כדאמר לעיל אימא דלא תיפסל בלינה בקדושת כלי דידה כו' עכ"ל וע"ש עוד בשאר דברי התוס' ועכ"פ מבואר גם בזה דשייך קידוש כלי בלא פסול לינה מדה"א למימר דקידוש כלי דיוה"כ הוא רק לשאר דברים ולא לפסול לינה וכוונת דברי התוס' יומא הנ"ל נראה גם כן דיש חילוק בין שאר הדברים שהכלי מקדש להם לבין פסול לינה דשאר הדברים הם עצם ענין הקדושת כלי וע"כ גם בקידוש כלי דיוה"כ אף דקליש מפאת דלא הי' צריך להיותו מעיקר הדבר רק משום דא"א מ"מ אחרי שהוא קידוש כלי יהי' משום דלח אפשר מ"מ סוף סוף אחרי שיש כאן קדושת כלי ממילא הוא מקדש לאותם הדברים כיון דהם הם עצם ענין הקדושת כלי משא"כ מה שהכלי מקדש ליפסל בלינה זה איננו עצם ענין הקדושת כלי והוא רק דבר מבחוץ שהכלי מקדש גם לענין זה אבל אין זה עצמותו של ענין הקידוש וע"כ בקידוש כלי דקליש כהך דיוה"כ שפיר ה"א דאין לו כח לקדש לענין זה ועכ"ז ה"ל קידוש שפיר כיון דאין זה עצם ענין הקידוש ואין כאן חסרון בעצם ענין הקידוש ודו"ק היטב מאוד. וע"כ ה"נ לענין שיור הכהן כיון דהקידוש ליפסל בלינה איננו עצם ענין הקידוש רק דבר מבחוץ לכן שפיר בכח הכהן לשייר אותו ולא מיחשיב חצאין בענין הקידוש כיון דאין זה עצמותו של ענין הקידוש רק דבר מבחוץ שמקדש גם לענין זה וכמובן ואין צורך להנעה מהך דראב"ש דמי כיור דבלא זה נמי שפיר י"ל דיכול הכהן לשייר פסול לינה וכנ"ל ויש לדון בזה טובא בהך דמנחות (דף צ"ה ע"ב) אלא אי קשיא הא קשיא ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלא בלינה כו' ובדברי הרמב"ם התמוהים שם וכן יש לדון בזה עוד בכ"ד ואכ"מ]

לד) עי"ל דהנה כבר הערותי דאיך בעלים מפגלין הלא כל כח פיגול שלו רק מפאת ענין בעלים דעבודה הא אינו עושה ובעלים ג"כ הרי איננו של גוף הקרבן דהרי הקרבן הוא של גבוה והוא רק ענין בעלים של הכפרה וההרצאה אשר לקרבן וא"כ