גבורות שמונים לא

לינה (הילכך מי כיור נמי לא פסיל בהו לינה) או דילמא כיון דקדוש להו בכלי שרת מיפסלי כי אתי רבין אמר רבי ירמי' אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן הדר פשיט אילפא כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו עכ"ל הגמ' הרי דלראב"ש אין לינה פוסלת במי כיור אעפ"י שקידשו בכלי שרת ומקדש הכלי לכל הדברים מלבד לפסול לינה וא"כ לפמ"ש הר"ן בנדרים (דף פ"ג ע"ב) דכיון דמצינו פעם לאיסור נזירות בלא איסור טומאה היינו בנזירות שמשון לכן גם בסתם נזירות דישנו לאיסור טומאה מ"מ מיהת לא חשיב נזירות לחצאין אם יהי' זה בלא זה ויכול הבעל להפר מפאת זה כל איסורי נזירות אשתו וישאר איסור טומאה לחוד ולא חשיב נזירות לחצאין כיון דמצינו במקום אחד שאין תלויים זה בזה היינו בנזירות שמשון עש"ה וכבר הבאתי דברי הר"ן אלה בכמה דוכתי וע' אתוון דאורייתא כלל ט"ז מה שחידשתי שם עפ"י דברי הר"ן הנ"ל עש"ה] וע"כ גם לענין נידון דידן כיון דמצינו פעם קדושת כלי לכל הדברים ולא לפסול לינה במי כיור לראב"ש ע"כ שוב שפיר גם במקום שהלינה פוסלת מ"מ לא חשיב חצאין מיהת ושפיר הי' יכול הכהן לחשב שיקדש הכלי לכל הדברים מלבד להפסל בלינה ושפיר מהני שיור מחשבתו כיון דאין זה קדושה לחצאין [וע"ע מנחות (דף ח' ע"א) חביתי כהן גדול ר' יוחנן אמר אין קדושה לחצאין ור' אלעזר אמר מתוך שקריבה לחצאין קדושה לחצאין כו' ומי אמר ר' יוחנן הכי והא איתמר הפריש חצי עשרון ודעתו להוסיף רב אמר אינו קדוש ור' יוחנן אמר קדוש ואם איתא לילף מחביתין כו' דעתו להוסיף שאני דתני' מלאים (שניהם מלאים סולת) אין מלאים אלא שלימים א"ר יוסי אימתי בזמן שאין דעתו להוסיף כו' ורב בחביתין כמאן סבירא לי' אי כר' אלעזר ליליף מחביתין (וליקדש חצי עשרון בשאר מנחה הואיל וקדוש בחביתין) וכי תימא רב מילתא ממילתא לא יליף והאמר רב מנחה קדושה בלא שמן שכן מצינו בלחם הפנים (אם נתן עשרון סולת בכלי בלא שמן מתקדש הסולת לבד ואין יוצא לחולין עוד ואף דאין כלי מקדש את המנחה רק בהיותה שלימה כדדרשי' אין מלאים אלא שלמים וכאן הרי חסר השמן מ"מ כיון דבלחם הפנים אין שמן לכן גם במנחה שיש בה שמן מ"מ השמן מילתא אחריתי הוא ושפיר מיחשב הסולת לבד שלם לענין קידוש ויש כח לכלי לקדש הסולת לבד גם בלי שמן בלא לבונה שכן מצינו במנחת נסכים (שאין בה לבונה) בלא שמן ובלא לבונה שכן מצינו במנחת חוטא (שאין בה לא שמן ולא לבונה) על כרחך רב כר' יוחנן סבירא לי' עכ"ל הגמ'. ומבואר בזה ג"כ סברת הגמ' דיש כח לכלי לקדש חצי עשרון אע"ג דבעי' שלם לקידוש מפאת שכן מצינו במנחת חביתין דמתקדשת לחצאין ואף דשם טעמא אית בי' דלא מיחשיב חצי כלל כיון דקריבה כך חצי וא"כ הרי גם החצי הוא דבר שלם לעצמו הואיל וקרב כך וכדאמר מתוך שקריבה לחצאין קדושה לחצאין משא"כ בשאר מנחה דליכא האי טעמא הרי חצי העשרון הוא רק חצי שפיר ומדוע יתקדש ועל כרחך דכיון דמצינו פעם שהוא קדוש כך חצי לכן ממילא גם בשאר מנתה הוי חצי עשרון ג"כ דבר לעצמו לענין הקידוש ולא מיחשיב תו חצי עוד דגמרי' מילתא ממילתא לענין זה וכדברי הגמ' וא"כ ה"נ כיון דמצינו פעם קדושת כלי בלא פסול לינה במי כיור לכן גם בעלמא לא מיחשיב תו קדושה לחצאין עוד ושפיר יכול הכהן לשייר בדעתו ולכוון שיקדש הכלי לכל דבר ולא לפסול לינה ומהני שפיר השיור שלו וכן מהך דמנחה קדושה בלא שמן שכן מצינו בלחה"פ כו' מתבאר ג"כ כן דאף דבשאר מנחה הטעונה שמן הי' ראוי שלא יקדש בלא שמן דהוי מנחה חסירה ואין כלי מקדש אלא שלם מ"מ כיון דמצינו פעם למנחה בלא שמן בלחה"פ לכן גם בשאר מנחות הוי הסולת דבר לעצמו ולא מיחשיב חסר וחצי בלי השמן רק שלם לענין הקידוש ומתקדש שפיר גם בלי שמן וכזה גם כאן כיון דמצינו פעם קדושת כלי בלא פסול