גבורות שמונים כח

אהא דלר' אליעזר נמי אין הזאת טמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב פסח דוחה שבת ואע"ג דס"ל לר"א דמכשירי מצוה דוחין שבת ואמר שם בגמ' הטעם דס"ל לר"א דשוחטין וזורקין על טמא שרץ וה"ה לטמא מת בשביעי שלו הזאה למאי לאכילה אכילת פסחים לא מעכבא ע"ש ואע"ג דבעי' גברא דחזי לאכילה עכ"פ וזה הרי אין ראוי לאכילה אחרי שאנו אוסרין לו להזות בשבת וא"כ הרי לא יהי' ראוי לאכילה בערב וע"כ צ"ל דכיון דאם תאמר דלא יצא ידי פסח א"כ הרי יהי' מותר לו להזות שהרי ידחה הפסח לאיסור ההזאה וכיון דמותר להזות שוב הרי הוא ראוי לאכילה שהרי אפשר לו להזות בשבת ולאכול בערב וא"כ אחרי שראוי לאכילה שוב הני אין לו צורך בפועל עוד אל ההזאה שהרי גם כלי ההזאה הפסח כשר אחר שהוא ראוי להזאה וראוי איפוא לאכילה וגוף האכילה הא לא מעכבא ואם כן כיון שאין לו צורך בפועל עוד אל ההזאה שוב ההזאה בפועל שפיר אסורה ודוחה הפסח לאיסור ההזאה רק לענין שתוחשב ההזאה ראוי' אבל בפועל שפיר אסורה להעשות אחרי שאחרי היותה ראוי' אין עוד צורך להיותה נעשית בפועל וא"כ ה"ז ג"כ היתר רק לראויות לבד אבל לא להיות הדבר מותר בפועל ועש"ה בפסחים בתוד"ה אכילת ודו"ק היטב מאוד [ויש קצ"ע בזה בתוס' פסחים (דף נ"ט ע"א) ד"ה אתי במש"ש הילכך כשמקריב כפרתו מיקיים עשה דפסח דאז הוי ראוי לאכול שאם לא הי' יכול להקריבם לא יהי' ראוי לאכול לערב והפסח הי' פסול עכ"ל עש"ה וק' דאכתי יהי' אסור להקריבם בפועל רק יודחה איסור הקרבתם לענין הראויות לבד דיהי' נחשב ראוי להקריבם ויהי' הפסח כשר אבל בפועל עדיין יהי' אסור להקריבם דההקרבה בפועל הרי אין נצרכת עוד רק לגוף האכילה ומצות האכילה עצמה הרי א"א לה לדחות האיסור כיון דלא הוי בעידנא ויש ליישב ואכ"מ]

ומעתה גם לענייננו הרי הוא אותי הנידון ממש דכיון דאנו מתירין את הלינה רק לצורך מצוה לשלא תהי' שם מחשבת לינה היינו מחשבת חוץ לזמנו ולא תוכל הסוטה לפגל במחשבת חוץ לזמנו ותוכל המנחה ליקרב וכנ"ל א"כ אחרי אשר הועלנו זה דאין מחשבת לינה פוסלת בהמנחה שוב הרי אין צורך עוד בהלינה בפועל ושפיר הלינה בפועל אסורה ופוסלת כמו בכל מקום והוי היתר הלינה רק לענין הראויות לשתוחשב המנחה ראוי' ללון ולא יחול בה מחשבת חוץ לזמנו אבל בפועל היא אסורה ופוסלת שפיר גם לראב"י וכמובן

ועוד נראה יותר מזה דגם מחשבת פיגול דכהן שפיר פוסלת גם לראב"י כמו לרבנן במנחת סוטה. [וכמבואר במשנה מנחות (דף י"ב ע"א) ובכ"ד דפסלה מחשבת חוץ לזמנו במנחת קנאות] ורק מחשבת פיגול דסוטה היא שאין פוסלת וזה דכמו דהיתר הלינה בפועל הרי הוא רק לצורך מצוה ואילו שלא לצורך מצוה אסור ופוסל כך כאן שאנו מתירין את הלינה לענין הראויות ללינה ישנו לההיתר ג"כ רק במה שהוא צורך מצוה ומה שאין בו צורך מצוה אין בו ההיתר וע"כ רק לענין מחשבת הסוטה דאם לא תוחשב לגבי מחשבה דידה ראוי' ללינה הרי לא יהי' אפשר למנחה ליקרב ולא יהי' אפשר להשקותה כלל אחרי שתוכל לפגל וכנ"ל וע"כ לגבי מחשבה דידה הרי היתר הלינה הוא לצורך מצוה לשלא תוכל לפגל ונוכל להשקותה ותוכל המנחה ליקרב וכנ"ל וע"כ שפיר ישנו לההיתר לגבי מחשבה דידה ושפיר נחשבת המנחה לגבי מחשבה דידה ראוי' ללון ושפיר אין יכולה לפגל ולפסול משא"כ לגבי מחשבת כהן דלגבי מחשבה דידי' הרי אין צורך מצוה בהיתר הלינה לשלא יוכל הכהן לחשב שהרי אין לנו לחוש על הכהן שיחשב והרי גם בכל הקדשים יכול כהן לחשב ומהני מחשבתו ולא התירה תורה את הלינה לשלא יוכל כהן לחשב מחשבת לינה וע"כ שפיר לגבי מחשבת הכהן אין שם ההיתר אפי' לראויות כיון דאין בהיתר זה צורך מצוה