גבורות שמונים כו

מילתא איבעי' לי' לאביי ופשיטנא לי' מהא דתני' ושוין שאם חישב באכילת פרים ובשריפתן (לאוכלן או לשורפן חוץ לזמנן) שלא עשה כלום מאי לאו מדמחשבה לא פסלה לינה נמי לא פסלה ודילמא מחשבה הוא דלא פסלה אבל לינה פסלה עכ"ל הגמרא ומבואר דהש"ס מסופק להיפוך דכיון דלא פסלה מחשבה לינה נמי לא פסלה ודחי דדילמא לינה בפועל עדיף ממחשבה ואף דמחשבה לא פסלה מ"מ הלינה בפועל פסלה וא"כ עכ"פ שלא תפסול הלינה בפועל ותפסול המחשבה זה וודאי א"א דכל פסול המחשבה הוא רק מפני שהלינה עצמה הוא פסול וכשנשאר עד למחר ונאכל הוא אכילת פסול וע"כ פוסלת גם מחשבת אכילת מחר משא"כ אם הלינה אין פוסלת והוא ראוי לאכילה תמיד וודאי דלא שייך בי' מחשבת חוץ לזמנו כלל וז"פ

ולפי"ז נראה דלינה מותרת לגמרי במנחת סוטה לראב"י ואין פוסלת כלל וזה שאם תפסול בה לינה הרי יפסול גם מחשבת פיגול ומעתה הרי לא יהי' אפשר להקריב המנחה כלל כיון שכל עצמה אין באה אלא לברר עון והרי עדיין לא יהיה בירור דאפי' תצא נקיי' שמא פיגלה את המנחה ומפני זה היא שלא נבדקה [וכבר כתבתי זה כ"פ דאם תוכל הסוטה לפגל את המנחה שלא תיבדק לא שייך כל ענין ההשקאה כלל וכלל] משא"כ אם לא תפסול הלינה הרי לא תפסול ג"כ מחשבה ולא יהי' אפשר לסוטה לפגל ותוקרב שפיר וא"כ נמצא דמה שאנו מתירין בה הלינה הוא לצורך מצוה ועוד עדיף יותר דהוא לצורך כל ענין הקרבת אותו הקרבן בעצמו שאנו מתירין בו את הלינה דלולי היתר הלינה א"א לו שיוקרב כלל וא"כ וודאי ראוי לנו לומר דלינה מותרת לגמרי במנחת סוטה ואין פוסלת כלל וממילא אין הסוטה יכולה לפגל כלל והא דקיי"ל דפסלה לינה גם במנחת סוטה היינו רק לדידן אבל לראב"י דס"ל דבעלים מפגלין אה"נ דאין הלינה פוסלת כלל כיון דהיתר הלינה הוא לצורך מצוה לדידי' לשלא תוכל הסוטה לפגל ותוכל המנחה ליקרב וכנ"ל]

ועוד נראה דגם ראב"י יכול להודות דפסלה לינה במנחת סוטה ורק מחשבת פיגול הוא דלא תפסול לדידי' במנחת סוטה וזה שהרי לא התרנו את הלינה אלא לצורך מצוה כדי שלא תוכל הסוטה לפגל במחשבת חוץ לזמנו ותוכל המנחה ליקרב וא"כ אחרי שאין מחשבת פיגול מועלת באמת שוב הרי אין שום צורך מצוה עוד בגוף הלינה וע"כ שוב שפיר אסור ללון עתה בפועל ושפיר תופסל ג"כ אם תלון כיון שלא היתה הלינה לצורך ורק מחשבת פיגול הוא דלא פסלה שאם תפסול מחשבת פיגול הרי לא יהיה אפשר להקריב המנחה ויהי' איפוא צורך מצוה בהיתר הלינה ושוב הרי יהי' מותר ללון ושוב הרי אין מחשבת פיגול פוסלת וע"כ לענין זה לבד מהני היתר הלינה לשתוחשב המנחה ראוי' ללון לגבי מחשבת פיגול שלא יהי' כח במחשבת פיגול לפסול אבל גוף הלינה בפועל שפיר אסורה ופוסלת שפיר כמו בכל הקרבנות וכסברא זאת ממש מבואר בשו"ת הרי"ם חיו"ד סי' י"ט על מה שאמרו בירושלמי דהיה ראוי לעשה דמצה לדחות ל"ת דחדש מטעם עדל"ת ע"ש שהעיר ע"ז דהא בעי' מצה ראוי' לשבעה וכל שבעה הרי אינו מצוה עוד ואין מה לדחות ונמצא שיהי' אסור כל שבעה וא"כ שוב גם בכזית ראשון דלילה ראשונה נמי הא אין ראוי לשבעה ואין יוצאין בו ותי' דכיון דאם נאמר דמפאת האיסור דכל שבעה גם בלילה ראשונה א"א לצאת כיון דאין ראוי לשבעה א"כ שוב יש לה לעשה דלילה הראשונה לדחות את האיסור דכל שבעה ג"כ כיון שא"א שתתקיים העשה זולת ע"י ההיתר דכל שבעה וכיון דדוחה את האיסור דכל שבעה שוב הרי ראוי לשבעה ושוב יוצאין בו שפיר בלילה ראשונה ושוב הרי אין נצרך לאוכלו בפועל כל שבעה וע"כ שוב שפיר אסור באמת לאוכלו בפועל כל שבעה ועכ"ז חשיב שפיר בלילה ראשונה ראוי כיון דאם תאמר דאינו ראוי לשבעה מפאת שאסור' בשבעה הרי או אדרבה מותר גם דשבעה דהמצוה תדחה גם את האיסור דכל שבעה וע"כ נשאר ההיתר דכל שבעה ע"י דחיית המצוה לענין זה לבד שתוחשב