גבורות שמונים כה

כלל. וע"כ הא דחשובין בעלים לראב"י ויכולין לפגל באמת י"ל דהוא מפאת הזכות שיש להם בהקרבן דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל וזהו רק בבעלים משא"כ באחר הפודה אין נפדה רק בשויו כמבואר בתוס' מנחות (דף ע"א ע"ב) ד"ה ומתירין והבאתיו כבר לעיל וע"כ זה הזכות שיש אל המקדיש שיכול לפדותו ש"מ על ש"פ חשוב בעלים מכח זה וכמבואר בבכורות (דף י"א ע"א) דכיון דיכול לפדות פטר חמור בפחות משויו חשוב בעלים מכח זה אפי' למ"ד דפטר חמור אסור בהנאה ע"ש

ואולם בקרבן לכאורה הא לא שייך זה דהא אין לו פדיון רק בנפל בו מום וא"כ בקרבן תם דליתי' בפדיון הא ליכא זכות זה ונראה דבאמת בשעת שחיטת הקרבן הרי התחלת השחיטה הוא מום אלא דכשגומר השחיטה הוא דרך שחיטה ולא הוי מום וע"כ נראה לפי המבואר בש"ס חולין ף ק"מ ע"ב) בעי ר' הושעיא הושיט ידו קן ושחט מיעוט סימנים מהו מי אמרינן כיון דאילו שבק להו מיטרפי בעי' לך ולא לכלבך א"ד כיון דבידו למוגמר שחיטה תקח לך קרינא בי' וחייב בשילוח תיקו עכ"ל הגמ' הרי דצד אחד של סברת האיבעי' הוא דכיון דאי שבק לי' מיטרפי לא חשוב לך מפאת זה וא"כ ה"ה להיפוך ג"כ בקרבן בהתחלת השחיטה כיון דאילו ישאר כך ולא יגמור השחיטה הרי תשאר התחלת השחיטה מום ויועיל לו פדיון [ע' חולין (דף ל' ע"א)] ויוכלו הבעלים לפדותו ש"מ על ש"פ וירויחו דביני ביני וע"כ חשיבי שפיר בשעת התחלת השחיטה בעלים והוי הקרבן שלו אז מפאת דאילו שבק כי' יהי' מום ויהי' יכול לפדות' ש"מ על ש"פ דכי היכא דבחולין שם אמרינן דנפקע השם לך מפאת דאילו שבק כו' ה"נ מקבל השם בעלים מפאת זה וע"כ י"ל דראב"י דזבחים הנ"ל ס"ל ג"כ כצד סברא דחולין הנ"ל וע"כ בשעת התחלת השחיטה קודם שנגמרה ה"ל הבעלים בעלים שפיר ויכולין אז לפגל שפיר וזהו שאמר דבעלים מפגלין והכוונה על השחיטה שיכולין לפגל בשחיטה קודם שתוגמר [וס"ל כמ"ד דמפגלין בחצי מתיר ולא בעי' ב' סימנים] ולפי"ז והו רק בשחיטה דבהמה אבל במנחה דהתחלת הפיגול רק בקמיצה ואז כבר קידשה בכלי ולא מהני בה פדיון לכ"ע וע"כ שפיר אינה של הבעלים כלל ואין יכולים לפגל כלל

לא) עי"ל עד"ז דבאמת אין ראוי לבעלים שיפגלו דאינם בעלים כלל דהקרבן הוא של גבוה והא דס"ל לראב"י דחשובין בעלים לפגל י"ל דהוא רק מטעמא דהואיל אי בעי מיתשיל עליה ממוני' הוא וע"כ י"ל דוה שייך רק בקרבן של בהמה דלית בי' קדושת כלי דסכין של שחיטה אינו כלי שרת [לדיעה הסוברת כן] ודם המתקדש בכלי שרת הוא רק קדושת כלי בדם אבל אין קדושת כלי בבהמה ולכן מהני שפיר שאלה אבהמה וחשיב מש"ה ממוני' משא"כ במנחה דהיא מתקדשת כולה בכלי לפני התחלת העבודות שמועיל בם פיגול וע"כ לאחר קדושת כלי תו לא מהני שאלה כמו שהאריכו האחרונים

ועוד נראה דאפי' יועיל שאלה גם אחר קדושת כלי מ"מ במנחת סוטה מיהת הרי הבעל הוא שמקדש המנחה אלא דיש לה חלק במנחה אחרי שהוקדשה מגזה"כ מדקריי' קרא מנחתה ע' אותיות ט"ו ט"ז אבל לאיתשולי וודאי א"א רק הבעל המקדיש וא"כ הרי אין המנחה ממונה של סוטה ושפיר אין יכולה לפגל וז"פ

לב) עי"ל לפמ"ש הלח"מ (פ"ב מחגיגה הי"ג) דלינה לצורך מצוה אין פוסלת בקדשים ע"ש והנה זה פשוט דבקודש שאין הלינה פוסלת בו לא שייך בי' ג"כ פסול מחשבת פיגול דהיא מחשבת חוץ לזמנו דהרי אין לקרבן זה זמן כלל כיון שאין הלינה פוסלת בו וגם למחר כשר וע' זבחים (דף ק"ד ע"ב) בעי ר' ירמי' לינה מהו שתועיל בפרים הנשרפין ובשעירים הנשרפין מי אמרינן כי מהני לינה בבשר דבר אכילה אבל הני דלאו בני אכילה נינהו לא או דילמא לא שנא אמר רבא הא