גבורות שמונים כג

ז"ל הרי כי דבר שאפשר להיותו גלוי נכנס עוד בגדר הסוד וההעלם כמו דבר שא"א לו הגלוי ודו"ק היטב מאוד]

כו) עי"ל עד"ז דבאמת לא הי' ראוי למחשבה שתפגל רק דהחילוק שבין מחשבה לדיבור הרי היא רק שהמחשבה נעלמת והדיבור גלוי [דאילו מפאת שהמחשבה אין בה מעשה אין חילוק דדיבור נמי קיי"ל דעקימת שפתיו לא הוי מעשה וע' תוס' זבחים (דף ד' ע"ב) ד"ה מחשבה] וע"כ יש חילוק ביניהם רק בדבר שבינו לבין בני ארם דא"א לאדם לדעת מחשבת חבירו רק דיבורו משא"כ במה שבין אדם למקום שלפניו ית' המחשבה גלוי' כמו הדיבור לכן דין המחשבה כדין הדיבור וע"כ הקדש חל במחשבה כיון דהקדש הוא נתינה לגבוה וע"כ המחשבה והדיבור שוין והוי הנתינה במחשבה כמו בדיבור וכמ"ש כבר בזה במ"א בארוכה בענין חלות הקדש במחשבה

וע"כ ה"נ לענין פיגול בקרבן כיון דכל ענין הקרבן הוא לכפרה וענין הכפרה הרי הוא רק לפניו ית' שלא יחשוב לאדם עוד עון אשר חטא ויהי' העון נרצה לפניו ית' לכן מהני שפיר גם מחשבה לפוסלו כי פניו ית' המחשבה כדיבור ואין חילוק וע"כ זהו רק בקרבן הבא לכפרה משא"כ במנחת סוטה דלברר עון קאתי' וזה הרי אין עניינו לפניו ית' דבלא"ה קמי שמי גליא אם זינתה או לא וכל ענין הבירור הוא רק לפני בני אדם הבלתי יודעים וא"כ כל פעולת המנחה הרי הוא רק לפני בני אדם וע"כ שוב שפיר אין המחשבה פועלת ושפיר אין פיגול רק בדיבור לכ"ע דכיון דיש דיעה דבשום מקום אין פיגול רק בדיבור לכן גם לדיעה דגם מחשבה יש פיגול מ"מ עכ"פ שפיר ניתן להאמר דזהו רק בקרבן הבא לכפרה דהפעולה הוא לפניו ית' ואצלו ית' המחשבה והדיבור שוין וע"כ גם המחשבה פועלת כמו הדיבור משא"כ בקרבן שאינו בא לכפרה רק לברר עון וזה הרי עניינו רק לפני בני אדם שהמחשבה נעלמת מהם וע"כ שפיר אין המחשבה פועלת כמו בכל הדברים שבין אדם לחבירו דלא מהני מחשבה ושפיר לכולי עלמא אין פיגול רק בדיבור ועל דיבור הרי אין חשש

[ואין לומר דא"כ גם בדיבור לא יחול הפיגול רק אם יהי' דיבור הפיגול נשמע לבני אדם עומדים שם וידעו ממנו משא"כ אם יפגול המפגל בדיבור בינו לבין עצמו ואין שומע לא יועיל כיון שגם הדיבור ההוא נעלם מבני אדם כמו המחשבה דז"א דדיבור כיון שאפשר להיותו גלוי שאם הי' שם אדם הי' שומע ע"כ דיבור הוא מסוג הגילוי ופועל שפיר בדבר שעניינו בינו לבין בני אדם ואף אם אינו נשמע שכל שעניינו הגילוי הוא פועל שפיר לגבי בני אדם שעניינם הגילוי ורק המחשבה שהיא נעלמת תמיד מבני אדם וא"א לבני אדם לדעתה לכן אין עניינה במה שהוא בינו לבין בני אדם ואינה פועלת בדבר כזה כי אין שייכות למחשבה בין בני אדם רק לפניו ית' שהמחשבה ג"כ גלוי' לפניו וכמובן וע' אות הקדום. והנה לפי"ז לכאורה גם בשאר קרבנות שאינם באים לכפרה רק לטהר ולהכשיר וכדומה ג"כ אין ראוי לפיגול לחול במחשבה ואולם גם שאר הפעולות דקרבנות י"ל דעניינם לפניו ית' לרצות ולקרב האדם לפניו אלא שהוא ענין קורבה שמקבל על ידה טהרה והכשר ולא דמי לבירור עון מנחת סוטה שכל ענין הבירור רק לפני בני אדם ולא לפניו ית' כלל דחמי שמיא גליא וכנ"ל]

כח) עי"ל לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה דאע"ג דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט מ"מ אינו מסירה לגבוה וגם ההבאה למקדש אינו מסירה דחצר אין קונה להקדש כמבואר בתוס' ב"ב (דף ע"ט ע"א) ד"ה ואין וגם נטילת הכהן את הקרבן מן הבעלים הרי אין כוונתו וזכות בו עבור הגבוה רק נוטלו לעשות בו העבודות המצוות ונמצא שאין מסירה לגבוה בקרבן רק בעבודה הראשונה שבו דעבודה שעובדין בו לד' בזה הוא שמוסרין אותו לגבוה והוא הנחשב