גבורות שמונים כב

אם תגיד מחשבתה בשעת חשבה שוב לא תועיל מחשבתה כלל דכיון דמפגלת מנחתה הויא לה כאומרת איני שותה דאין המנחה קריבה על כרחה והמנחה פסולה וגם י"ל יותר דהוי כאומרת טמאה אני דאנן סהדי בכך דאל"כ למה לה לפגל מנחתה בחנם וע' סוטה (דף י"ט ע"ב) דר"ע ס"ל דאפי' באומרת איני שותה מחמת בריותא בדוקה ועומדת היא והויא לה כמודה שהיא טמאה עש"ה וכ"ש כשמפגלת דוודאי מוכח שהיא טמאה ורוצה להציל עצמה בזה ובאומר טמאה אני הרי מנחתה פסולה ונשרפת בכל אופן ע' סוטה שם (דף כ' ע"א) וא"כ כיון שהמנחה פסולה בלא"ה שוב אין מחשבת פיגול שלה חל עוד דלא קרבו כל מתיריו ודו"ק וא"כ כיון דאם תגיד ותודיע פיגולה שוב לא יחול הפיגול כלל א"כ הוא מחשבה שא"א לה להתגלות כלל ואם תתגלה לא תחול כלל וע"כ מחשבה כזאת שפיר אין פוסלה כלל לכ"ע דאפי' לסברא דמהני פיגול המחשבה מ"מ בעי' עכ"פ מחשבה הראויה להתגלות דלא חשוב כל כך דברים שבלב אחרי שעכ"פ הוא ראוי לבא אל הגילוי ויועיל גם אז משא"כ מחשבה שאינה ראוי' כלל להתגלות ואם תתגלה לא תועיל ע"כ ה"ל לגמרי דברים שבלב ושפיר לכ"ע אין פעולה למחשבה זאת ודו"ק [ומובן ג"כ כי פסול הקדשים היינו פסול הקדוש' הרי היא התנגדות הקדושה והתנגדות הקדושה היינו דבר המקביל אל הקדושה בהתנגדות הנה הוא הטומאה כי הטומאה הוא היפוך הקדושה וע' רש"י תמורה (דף ד' ע"ב) דכ' ה"ג שאני כהנים דטעמא אחרינא נינהו דרבי בהו קרא קדושה דכתיב אמור אל הכהנים לנפש לא יטמא עכ"ל הרי דנקט רש"י רק איסור טומאה אף דיש לכהנים עוד שאר מצוות מיוחדות שאינם בישראל והיינו דענין קדושה הוא רק בייחוד מה שהם מוזהרים מן הטומאה כי התנגדות הטומאה הוא הקדושה וכן להיפוך ג"כ התנגדות הקדושה הוא הטומאה וע"כ ג"כ פסול הקדשים דהיא התנגדות הקדשים יש לדון עניינם מענין הטומאה והיינו טעמא דפיגול ונותר מטמאים את הידים דפיגול ונותר הם עיקר פסולי הקדשים דאין שום פסול בקודש שיהי' עונשו בכרת רק אלו וע"כ גזרו בם חכמים טומאה יען הם עיקר התנגדות הקדושה אשר התנגדותו הוא ענין הטומאה וע"כ כמו שבטומאה אין בית הסתרים מקבל טומאה וספק קבר התהום טהור לפי שאין בו ידיעה לשום אדם ואין טומאה בנעלם [וזהו דבעינן לענין טומאת מקדש וקדשיו ידיעה בתחלה וע' שבועות (דף י"ד ע"ב) ולנו בזה במ"א דברים בהבנת תוס' בכורות (דף כ"ג ע"א) ד"ה נבינה במש"ש דאם נגע בזה וחזר ונגע בזה אפשר דטהור כיון דבכל פעם שנוגע אין יודע שיהא נוגע בטומאה וע"ע נזיר (דף ס"ג ע"א) ניטמא בתוך מלאת ונודע לו לאחר מלאת מהו בתר ידיעה אזלינא כו' והארכתי במ"א מאוד עוד מכמה דוכתי ואכ"מ] כן ג"כ פסול הקדשים איננו בנעלם וע"כ נהי דפיגול פוסל במחשבה היינו רק עכ"פ במחשבה שאפשר לה להתגלות ותפסול גם אז ע"כ אין פסול זה נעלם לגמרי משא"כ פסול שהוא במחשבה לבד וא"א לו לבא אל ההתגלות ואם יתגלה לא יפסול עוד צא שכל הפסול הוא בנעלם לגמרי וזה א"א כלל שיהי' פסול הקודש בנעלם לגמרי ודו"ק היטב מאוד

ומה שחילקנו בין מחשבה שאפשר לה להתגלות שאינה נכנסת בגדר ההעלם כ"כ. כמו מחשבה שא"א לה להתגלות ע' כזה בס' גבורות ד' למהר"ל מפראג ז"ל פרק י"ז מש"ש על הגמ' פ"ק דסוטה ולא יכלה עוד הצפינו ואמאי תצפני' ותיזיל אלא כל היכא דשמעו מצראי דמיתיליד ינוקא ממטו ינוקא להתם כי היכי דלישמע לקלייהו וגעי בהדייהו כו' וכ' ע"ז המהר"ל ז"ל וז"ל ואל יהא דבר זה קל בעיניך כי דבר שהוא נסתר ונכנס בגדר הסוד אין סופו להיות נגלה אבל דבר שאין בו סתר כגון זה שאפשר להיות נודע מצפוניהם ע"י קטנים של מצריים לא הי' הדבר נכנס בגדר הסוד והי' נגלה לגמרי מעצמו אם שלא ע"י קטנים עכ"ל