גבורות שמונים כא

רק אחרי שנאכל הקרבן ודנין לענין אם הבעלים חייבין קרבן אחר ג"כ הרי עובר על לפני עור אם באמת לא פיגל שהרי הוא מכשיל עתה בהבאת חב"ע וא"כ לסברא דאדם נעשה חשוד למפרע ולא אמרי' השתא הוו דאיתרע ע' חילין (חף ל"ט ע"ב) בהך דהוכיח סופו על תחילתו וע' שבועות (דף י"ז ע"ב) תוד"ה אי בת"ח עש"ה וא"כ ה"נ הא בטלה חזקת כשרות שלו למפרע וליכא אנן סהדי היפוך מחשבתו וע"כ חל שפיר הפיגול למפרע ולפי"ז בסוטה שבאת לחוש רר שלא תגיד כלום ותשית עצה בנפשה לפגל במחשבתה להנצל ממיתה ולא יודע טומאתה לאיש א"כ כיון שלא תגיד כלום שוב שפיר לא תפסול מחשבתה כלל וכנ"ל. [ובגוף הדבר הנ"ל אי אדם נעשה חשוד למפרע ע"ע ספרי ראה פיסקא פ"ד או אל חולם החלום ההוא ולא החשוד למפרע וי"ל הפי' דנעשה חשוד למפרע וא"צ לשמוע גם למה שאמר מתחלה עוד קודם שהוחזק בנביא שקר וע"ש בזית רענן שפי' להיפוך ואין פירושו מוכרח ואולם בתוספתא בכורות פ"ג אי' חשוד על עכו"ם חשוד על כל מצות שבתורה ולא למפרע אלא מכאן ולהבא שנא למן היום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם וי"ל דזהו רק בעכו"ם דקרא דמייתי איירי בעכו"ם לתנא דבי ר' ישמעאל בהוריות (דף ח' ע"ב) עש"ה ואתי' תוספתא הנ"ל כתנא דבי ר' ישמעאל הנ"ל וברשימותי הבאתי עוד מקומות רבות בזה ואכ"מ]

כה) עי"ל עד"ז דהא דפיגול פוסל גם במחשבה אף דהוי דברים שבלב זהו למעלת הקדשים דהקדושה שבם ערכה גבוה ורם ועניינה במחשבה שהיא דקה וגבוה וע' שבת (דף ל"א ע"א) חכמות זה סדר קדשים וחכמה הרי היא במחשבה שבמוח וע' ב"ר פרשה צ' מחשבה שלא חשבה בעבירה תבא ותקרא חכמה] הרי כי קדושת הקדשים עניינה במחשבה וע"כ המחשבה פועלת בם גם לפסול ולפגל וע"כ זה שייך רק במחשבת הכהן העובד משא"כ בבעלים המפגלין שאינם עובדים וכל פיגולם רק מכת ענין בעלים שלהן והם הרי אינם בעלים של הקדושה כי קדושת הקרבן אדרבה הוא מפאת היותי של גבוה וא"כ מה שיש לבעלים בו הרי אינו קודש ועכ"ז גזה"כ הוא שיועיל פיגולם מפאת הזכות אשר להם בו וא"כ עכ"פ הרי פיגולם לא מפאת הקדושה רק אדרבה מפאת דבר שאינו קודש ועוד כי הרי כבר כתבתי דבאמת אין ראוי למחשבת בעלים שתפסול כיון דהקרבן של גבוה ואין אדם אוסר דשא"ש ורק דכתבתי באות ט"ז דלענין זה יש שיור בהקדש מגזה"כ דנשאר עדיין זכות לבעלים בו לענין שיועיל מחשבת פיגולו עשרה וא"כ כיון דהוא שיור בהקדש הרי זכות זה לא הוקדש ופיגולם איפוא מפאת דבר שאינו קודש וא"כ כיון דאינו קודש שוב אין לו מעלת הקדושה שיהי' למחשבה גרידא בו מבוא רק דינו כמו בכה"ת דבעי' דיבור ואין פעולה למחשבה ודברים שבלב וע"כ שפיר אף דפיגול חל במחשבה מ"מ הא דבעלים מפגלין לראב"י מודה דהוא רק בדיבור ולא קשיא מסוטה דהיו יכולין להעמיד עדים על גבה שלא תפגל וכנ"ל [ודו"ק היטב בתירוצינו זה כי הוא נכון מאוד בס"ד ואם גם נאמר כי אשר יש לבעלים בקרבן גם הוא קודש הנהו מ"מ זה שפיר י"ל דאין קדושת חלק וזכות הבעלים גבוה כ"כ שיהי' ענינו במדריגת ומקום המחשבה ורק מה שהוא של גבוה ית' הוא אשר רם ונשא ערכו להיותו במדריגת ומקום המחשבה לא כן מה שהוא של הדיוט כי אין מקום להדיוט במעלה גבוה זאת וא"כ שפיר אף דגם בעלים מפגלין מפאת חלק אשר להם בקרבן מ"מ אין מועיל מחשבתם לפגל רק דיבורם ודו"ק היטב מאוד]

כו) עי"ל עד"ז דפיגול במחשבה ה"ל דברים שבלב ואין לו לפסול ורק בעלמא דאפשר להמפגל להגיד מחשבתו בשעת פיגול וג"כ יתפוס הפיגול ע"כ כיון שראוי לגלות המחשבה עכ"פ ותפעול ג"כ ע"כ לא הוי כל כך דבר הנעלם ושפיר גם מחשבתו פוסלת משא"כ בסוטה המפגלת במחשבתה