גבורות שמונים כ

נפקותא רק כלפי שמיא אם מת בנתיים אם יש לו זכות מצות הקרבת הקרבן לעוה"ב או אפי' בעוה"ז אם יש לו הגנת המצוה ואין לנו עסק בזה] ואחרי שנודע הפסול הרי גם בהתבטלות הריצוי למפרע קרבן פסול הוא וצריך להביא קרבן אחר בשוה כמו אילו הייתי אומר דאגמ"ל דלא הי' ריצוי מעולם ואין שום נפקותא בספק זה רק להך דזבחים דאמרי' דכיון דבשעתו הי' ריצוי רק שמתבטל למפרע לכן אין מתבטל מן העור וכנ"ל ואולם לענין מנחת סוטה שלפנינו הא שפיר יש נפקותא דכיון דכ"ו שלא ידענו ממחשבת פיגול שלה הרי עכ"פ יש ריצוי והמנחה כשירה רק דכשיתוודע מחשבת הפיגול הוא דיתבטל הריצוי למפרע אבל כ"ו שאין מתוודע הרי היא כשירה שפיר וא"כ אחרי היות החשש רק שתערים הסוטה לפגל במחשבתה ולא תודיע את פיגולה א"כ כיון דהמנחה כשירה כ"ז שאין ידיעה א"כ הרי תפעול המנחה שפיר מיד לבודקה ותובדק שפיר ולא תועיל איפוא במחשבתה כלום וכמובן וא"כ הא נתבאר דגם אם נאמר דכוונת ר"ח סגה"כ רק על העור לבד מ"מ שפיר תירוצינו עדיין במק"ע לנכון בס"ד אחרי היות טעמא דר"ח סגה"כ בהכרח דכ"ו שלא נודע היה ריצוי לגמרי ואח"כ הוא דמתבטל למפרע וכנ"ל וא"כ אי ס"ל לראב"י ג"כ כסברא זו הרי לא תועיל הסוטה במחשבתה כלום וכנ"ל

ועי"ל בלאה"נ בפשיטות טפי דכיון דעכ"פ מצינו בזבחים דכשאין הפסול נודע בשעת זריקה יש שם ענין ריצוי עכ"פ דהא מרצה על העור א"כ שפיר יתכן לומר גם במנחה דיש שם ענין ריצוי מה ואף דקמי שמיא גליא דהמנחה פסולה כיון דאין הפסול נודע לבני אדם כי היכא דיש בזבחים ענין ריצוי מה אף דקמי שמיא גליא דהזבח טריפה ואינו קרבן כלל מפאת דלא נודע הטריפות לבני אדם וע"כ כיון דיש שם ענין ריצוי במה שפיר הסוטה נבדקת על ידו דכל בדיקתה הוא רק מפאת ענין הריצוי דהוא התקרבות לגבוה וכשאינה ראוי' לזה מפאת טומאתה היא נדחת ומתה כמו שיתבאר באות ל"ט בארוכה יותר אי"ה וע"כ שפיר י"ל דכי היכא דיש ענין ריצוי בזבח בפסול שלא נודע לרצות על העור ה"נ יש ענין ריצוי במנחת סוטה בפסול שלא נודע להבדק הסוטה על ידו ושפיר עדיין לא תועיל הסוטה כלום במחשבתה ע' אות ל"ט הנ"ל ותבין הדברים ביותר]

כד) עי"ל עד"ז דאין ראוי לפיגול לפסול במחשבה דהיא מחשבה קלישא טובח ודברים שבלב לגמרי מפאת דיש אנן סהדי להיפוך שלא פיגל היינו החזקת כשרות של כל ישראל דיש לנו לומר מחמתה דודאי לא פיגל [וחזקת כשרות זו יש גם בסוטה אעפ"י שזינתה כי היכא דחשוד על הגניבה אין חשוד על הנבילה וכמבואר בחולין (דף י"ב ע"א) בתוד"ה הרי וע"כ ה"נ אעפ"י שחשודה על הזנות אין חשודה מכח זה לעבור על לאו דלא יחשב ואם להציל עצמה ממיתה שתיפסל המנחה ולא יבדקוה המים הרי בידה לומר איני שותה דג"כ אין משקין אותה על כרחה אלא דאתה חושש דמפני הבושה לא תרצה לומר איני שותה רק תשתה ותשית עצה בנפשה שתנצל ע"י שתפגל במחשבתה את המנחה ולזה שוב שפיר יש חזקת כשרות שלא תעבור על לאו דלא יחשב (וגם יש לאו דלפני עור שמכשלת הכהנים בהקרבת ואכילת פיגול וגם עבירת עשה דשימור במה שפוסלת המנחה) בשביל כבודה כיון דלהצלה ממיתה אין צריכה לזה שיכולה לומר איני שותה ורק בשביל כבודה היא שתעשה כן וע"ז שפיר יש חזקת כשרות וכמובן] ורק הא דמהני פיגול במחשבה היינו רק כאשר הכהן מודיע את פיגולו דאז חל שפיר הפיגול למפרע כיון דאז הרי בטל האנן סהדי הנ"ל מפאת החזקת כשרות כיון דממ"נ הרי יש כאן עבירה מצדו דאם שעבר בפיגולו ואם שהוא עובר באמרו עתה שפיגל ובא לאבד קרשים בחנם ואפי' הודיע