גבורות שמונים יח

בפני עצמו כדאיתא האי לישנא שם לראב"ש ע"ש או לכל הפחות הול"ל מרצה על העור ומדלא אמר הכי רק אמר סתמא תיבת מרצה משמע דמרצה לגמרי ומ"ש רש"י שם דהבשר ישרף זה ודאי הוא גם אם מרצה לגמרי דמ"מ עתה הרי הוכר הטריפות שלו והרי א"א לאוכלו והיא קודש פסול ממילא וטעון שריפה מיד דהא פסולו בגופו שהרי הטריפות בגופו האוסרו באכילה והוא ניכר עתה וה"ל כאילו נטמא הבשר עתה או יצא עתה אחרי זריקה דהי' טעון שריפה וה"נ הטריפות שניכר בו עתה שפיר פוסלו ומטעינו שריפה וכמובן אבל גוף הקרבן שפיר י"ל דמרצה לגמרי והך דמנחות (דף ס"ד ע"א) דאמר דנמצאת הראשונה כחושה בבני מעיים אגמ"ל דשפיר שחט לשני' י"ל דאתי' אליבא דרבנן דר' חנינא דהלכתא כותייהו ולית להו הך דנמצאת טריפה בבני מעיים מרצה וגם י"ל דאיירי בהופשט קודם זריקה ונמצאת כחושה דאפי' לדאמר בזבחים (דף ק"ד ע"א) שם דאין הפשט קודם זריקה היינו רק דלא הורגלו כהנים בכך אבל אי עביד עביד עש"ה ותבין וגם לפמ"ש כמה אחרונים בהך דמנחות דאין הכיחוש פסול כלל ורק מצוה מן המובחר להקריב שמינה ועכ"ז שפיר חשיב שוחט שני' ברשות משום המצוה מן המובחר א"כ בלאה"נ אין ראי' כלל מהך דמנחות לומר דפסול הנודע גם לאחר זריקה פוסל למפרע דהא בלא"ה אינו פסול כלל ומצוה מן המובחר וודאי הרי קעביד בשני' כיון דהראשונה היתה כחושה באמת וכמובן ואולם מהך דטומאת התהום דהלכתא גמירי לה רק בנזיר ועושה פסח וג"כ רק בטומאת מת אבל בשאר קרבנות ושאר טומאות אפי' נודע הטומאה רק לאחר זריקה ג"כ נפסל למפרע ואף שלא נודעה תחלה לשום אדם דהא אפי' אחד בסוף העולם מכיר בה אין זה טומאת התהום א"כ הא משמע לכאורה דגם פסול הנודע רק לאחר זריקה פוסל למפרע ואהא הא לא מצי ר"ח סגה"כ לאיפלוגי דהא הלמ"מ היא ואולם בפסחים (דף פ"א ע"ב) מבואר דדין טומאת התהום הוי אפי' בנודע לו קודם זריקה ועבר וזרק דג"כ הורצה ע"ש וא"כ שפיר הא אצטריכא ההלכה אנודע קידם זריקה וא"כ שפיר י"ל דבנודע רק אחר זריקה בכל מקום ובשום טומאה אין פוסל לר"ח סגה"כ ומוקים להלכתא דטומאת התהום רק אנודע לפני זריקה לחוד

וגם י"ל דלר"ח סגה"כ אה"נ דמסברא לא היתה טומאת התהום הנודעה לאחר זריקה פוסלת כלל והוי חידוש ההלכה לדידי' להיפוך דכל שאינו נזיר ועושה פסח ושלא בטומאת מת פוסל למפרע ודו"ק ושנלמוד משם אשארי פסולים שיפסלו ג"כ גם בנודע אחר זריקה אין קושיא דמטומאה לא גמרי' אעלמא ע' יבמות (דף ק"ג ע"ב) והארכתי במ"א ועוד דהא הלכתא היא ואין דנין מהלכה ע' פסחים (דף פ"א ע"ב) שם

ואל תתמה על סברת ר"ח סגה"כ הזאת דפסול הנודע רק לאחר זריקה מרצה דהא תימה זאת בעינה יש גם אי נימא הכוונה דמרצה על העור לבד לשיזכו הכהנים בעורו דאמאי יש להם לזכות בעורו אחרי דאגמ"ל דטריפה הי' וע' קידושין (דף נ"ז ע"א) הב"ע כגון שנמצאת טריפה בבני מעיים דלא חל עלה קדושה כלל (ע"ש דאיירי בצפור השחוטה דמצורע) וא"כ ה"נ אחרי שנמצאת טריפה בבני מעיים ואגמ"ל דלא חלה עלה קדושה כלל מה ענין שיזכו הכהנים בעורו ומה שייך לומר דהזריקה מרצה על העור ומה ריצוי שייך אחרי שאינו קרבן כלל וע' זבחים (דף ק"ג ע"א) שם עולת איש עולה שעלתה לאיש פרט לשנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה שלא יהיו הכהנים זכאין בעורה וא"כ ה"נ עולה זו הרי לא עלתה לאיש ואמאי יזכו הכהנים בעורה וא"כ אותו התימה אשר יש לפירושינו הרי יש גם אי נימא הכוונה דמרצה על העור לבד ואדרבה על הריצוי על העור לבד קשיא טפי אחרי דאמרי' דגוף העולה לאו עולה היא ולא עלתה לאיש וא"כ הרי אין לכהני לזכות בעורה מגזה"כ וכנ"ל ויל"ע עוד בזה