גבורות שמונים יז

חשיבא נמי לפגל משא"כ מחשבת בעלים דלא בעי' לה בהכשר הקרבן אין בכחה לפגל ג"כ ובעי' בי' דיבור לכ"ע וע' פני יהושע גיטין (דף מ"ה ע"ב) ד"ה דתני ר' חיננא כו' שכ' וז"ל מיהו לפי מה שאפרש בסמוך דת"ק דרשב"ג לא בעי כתיבה לשמה א"כ א"ש טפי דברייתא דהכא נמי קסבר דלא בעי כתיבה לשמה ובהכי א"ש טפי דבכתבו מין נמי קתני פסולין ולא קתני יגנז דכיון דלא בעי' מחשבה לשמה אפשר דאפי' מחשבת ע"ז לא פסלה להטעינו שריפה דה"ל דברים שבלב ואין מחשבה מוציא מידי מעשה כיון דלא אשכחן דבעי' מחשבה לענין כתיבה עכ"ל ז"ל ודבריו ממש כדברינו] וא"כ שוב אין קושי' מסוטה דהיו יכולים להעמיד לה עדים שתשתוק ולא תפגל כל שעת הקרבת המנחה וכנ"ל

כג) עי"ל עד"ז דלכ"ע מהני פיגול גם במחשבה אלא דבאמת לא הי' ראוי לפיגול במחשבה שיפסול כיון דבמחשבה אין שם ידיעה מן הפסול וה"ל כהך דזבחים (דף ק"ד ע"א) דנמצאת טריפה בבני מעיים מרצה הואיל ולא נודע הפסול עד לאחר זריקה בשעת הפשט וכבר הורצה בזריקה עש"ה ומאי דפוסל פיגול במחשבה היינו משום דלפי האמת לא דמי להך דנמצאת טריפה בבני מעיים כו' דשם הרי לא נודע פסולו לשום אדם משא"כ בפיגול במחשבה הרי נודע פסולו לכהן המפגל או לבעלים המפגלין לראב"י ואפי' הי' הפיגול בשוגג ג"כ לא דמי לנמצאת טריפה בבני מעיים דבפיגול בשוגג נהי דלא ידע בשעת פיגולו שהקרבן פסול מ"מ הרי ידע מיהת את הדבר הפוסל שהרי ידע מחשבת פיגול שהיתה לו והיא הרי פוסלת [וע' נדרים (דף פ"ז ע"ב) יודע אני שיש נדרים כו' עש"ה] משא"כ בטריפות שלא נודע כלל הטריפות בשעת זריקה א"כ הרי גם הדבר הפוסל לא נודע ולא הי' שם ידיעת הפסול כלל וכלל וע"כ מרצה

ולפי"ז י"ל דבמנחת סוטה אם תפגל סוטה במחשבתה שפיר לא תופסל אפי' לראב"י כיון דלא נודע הפסול ואי דהיתה שם ידיעת הסוטה מן הפסול י"ל דידיעת הסוטה לא אהני מידי כמו דלא מהני ידיעתה שנטמאת אף דאפי' סוטה שיש לה רק עד אחד במדינת הים שיודע שנטמאת אין המים בודקין אותה כמבואר בתוס' סוטה (דף ו' ע"א) ד"ה ושבאו וכן בכריתות (דף כ"ו ע"א) אמר שם אהך דתנן שם במתני' דחייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יוה"כ פטורין ובגמ' שם מה"מ א"ר אלעזר דאמר קרא מכל חטאותיכם לפני ד' תטהרו חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה"כ מכפר כו' אלא מעתה ספק סוטה שעבר עלי' יוה"כ לא תיתי דהא כיפר עלי' יוה"כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא כו' אמר אביי בועל מכיר בו כו' ומדלא אמר סוטה מכרת בו רק דהבועל מכיר על כרחך דידיעת הסוטה לא מעלה ולא מורדת כיון דהיא עצמה היא השותה ועלי' הוא שבאה המנחה לברר עונה וע"כ לא חשיב החטא נודע במה שנודע לה וע"כ הכי נמי לענין פסול המנחה לא חשיב נודע הפסול במה שהוא נודע אל הסוטה ואף שיש לחלק בדברים מכל מקום שפיר יש מקום לומר גם כן כדברינו וע"כ שפיר אין מחשבת סוטה מפגלת כלל זולת אם תפגל בדיבור ויהי' דיבורה נשמע לשיתוודע הפסול לאחרים בשעת הקרבה וע"ז הרי אין חשש

כד) עי"ל עד"ז דאין ראוי לפיגול לפסול במחשבה דהיא מחשבה קלישא טובא ודברים שבלב לגמרי מפאת דיש אנן סהדי להיפוך שלא פיגל היינו החזקת כשרות של כל ישראל דיש לנו לומר מחמתה דודאי לא פיגל וחזקת כשרות זו יש גם בסוטה אעפ"י שזינתה כי היכא דחשוד על הגניבה אין חשוד על הנבילה וכמבואר בחולין (דף י"ב ע"א) בתוד"ה הרי וע"כ ה"נ אעפ"י שחשודה על הזנות אין חשודה מכח זה לעבור על לאו דלא יחשב ואם להציל עצמה ממיתה שתיפסל המנחה ולא יבדקוה המים הרי בידה לומר איני שותה דג"כ אין משקין