גבורות שמונים קעד

דמדכתיב קרבנו ע"כ דאבעלים קאי דאין הקרבן של הכהן שם מפרשינן לי' אבעלים אבל היכא דמצינן לפרושי אכהן מפרשי' לי' שפיר רק אכהן כפשט תיבת מקריב וה"ז כהך דב"מ (דף נ"ו ע"ב) דאמר דכל ידו ידו ממש הוא ורק היכא דלא מצינן לפרושי ממש מפרשי' לי' ארשות ע"ש וכזה עוד בכ"ד וע' בקונטרס אחרון לאתוון דאורייתא בהוספה לכלל א' וע' מנחות (דף ס"א ע"ב) תניא אידך בני ישראל ק גבי תנופה) אין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים משוחרין מניין ת"ל המקריב או אינו אלא זה כהן המקריב כשהוא אומר ידיו תביאנה הרי בעלים אמור כו' ומבואר ג"כ דסתם מקריב קאי רק אכהן ולא אבעלים ואולם בברכות (דף ל"ז ע"ב) אהך דהי' עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו כו' פירש"י שם דאבעלים קאי אולם אין לדון מל' חכמים לל' תורה וע' עוד ס' יראים סי' ת"ה וז"ל צוה הקב"ה את ישראל שיעשו את הפסח דכתי' בפ' בהעלותך ויעשו בני ישראל את הפסח ועשיית פסח היינו שחיטתו וזריקת דמו והקטר אימוריו אבל לא אכילתו כו' ואעפ"י שזריקת דמו והקטרת אימוריו כהנים עושין ולא ישראל כיון שהקרבן של ישראל ובמצות ישראל עושין יעשו בני ישראל קרינן בי' עכ"ל ומשמע לכאורה דיש לייחס מעשה ההקרבה גם לבעלים לומר שהם עושין אותה מפאת היות הקרבן שלהם והמעשה נעשית במצותן וה"ז כהך דשבת (דף כ"ז ע"א) דמפרש ועימר רבי (דברייתא דשם) ציוה ועימר וכתבתי כבר בפנים כזה אליבא דראב"י דכיון דבעי' רצין הבעלים להקרבה מש"ה קרוין מקריב [ומ"ש היראים דגם הקטרת האימורים הוא בכלל ויעשו את הפסח צע"ג לכאורה מגמ' זבחים (דף ד' ע"ב) כללא קמא מרבה עשיות ותו לא כללא בתרא כל לד' ואפי' שפיכת שירים והקטרת אימורין ע"ש דקאי אקרא ואת האיל יעשה זבח שלמים לד' ואמר דתיבת יעשה כולל רק ד' עבודות דאינהו הוא דמקריין עשיות אבל שפיכת שירים והקטרת אימורין אינם בכלל יעשה רק בכלל תיבת לד' דמשמע כל לד' ואפי שפיכת כו' ואכ"מ]

וגוף הך דרי הונא ברי' דר"י דכהנים שלוחי דרחמנא ולא שלוחי הבעלים ע' ס' חידושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל שבת (דף ד' ע"א) ד"ה וכי דכ' דהא דעשה דפסח דוחה עשה דהשלמה לא חשוב חטא כדי שיזכה חבירך דכיון שעל הכהן מוטל להקריב קרבן ישראל עבודה זאת שייכא אליו דהא אילו הי' הישראל כשר להקריב הוי דחי עשה דהשלמה בשביל עשה דפסח והכהן הוא שלוחו לכך בכל מה שאפשר לעשות התיר לו הכתוב דכבר הוא נדחה אצל הבעלים עצמן (דבהו החטא והזכות באדם אחד) והכהן במקום הבעלים הוא עכ"ל וכזה כ' עוד בעירובין (דף ל"ב ע"ב) וז"ל שם נראה דכיון דהכהן מוטל עליו מן הדין להקריב קרבן ישראל והם שלוחי ישראל ולפיכך שפיר עובר עשה דהשלמה בשביל קרבן הישראל כי כשם שהישראל מוטל עליו להקריב פסח כך על הכהן להקריב קרבן אשר מחויב הישראל להקריב ולכך דוחה עשה דהשלמה עכ"ל

ואולם נראה דלשון שליחות שכ' דהכהן שליח הישראל לאו דווקא הו דסברתו זאת נתנה להאמר שפיר אפי אי כהני שלוחי דרחמנא דמ"מ כיון דהוא קרבן הישראל ואצלו הרי הותר עשה דהשלמה אלא דא"א לו להקריב בעצמו מפאת הזרות שלו וע"כ הוטלה ההקרבה על הכהנים ע"כ ה"ל הכהן במקום הישראל [אף דאינו שלוחו ממש] ולא חשוב חטא באחד וזכות באחר וכמובן וראיתי עוד שגם הרמב"ן שבת שם כ' ג"כ כל' המהר"ל הנ"ל אהך דעשה דהשלמה דלא חשוב חטא כדי שיזכה חבירך וז"ל ואפשר לומר שאני כהנים דשלוחי ישראל שוינהו רחמנא והוא אינו יכול לזכות מעצמו עכ"ל וי"ל עוד דטעמא דרבנן דפליגי אראב"י וס"ל דלא קאי קרא דהמקריב אותו לא יחשב לו אבעלים הוא לפי מאי דדרשינן בזבחים (דף כ"ט ע"א) אותו בזבח הכתוב