גבורות שמונים קעב

עבודה להתחייב עלי' משום זרות דה"א דהואיל והפריקה צורך הסידור דא"א לסידור החדש בלא פריקה הויא לה הפריקה עצמה עבודת הסידור וליחייב עלי' משום זרות קמ"ל דלא אבל מה שיש איסור מפאת קריבה אל המזבח בהא לא איירי וה"ז כי הך דשבת (דף ג' ע"א) דאמר בבא דרישא פטור ומותר לא קתני ובת"י שם דאע"ג דעבר אלפני עור מ"מ אמר שפיר פטור ומותר והכוונה דלאיסור שבת דאיירי בי' פטור ומותר ורק שיש בו איסור מצד אחר משום לפ"ע ע"ש וכזה הוא בדוכתי טובי מאוד כמ"ש בקצרה בגליון הש"ס שלי בשבת שם [ויל"ע באמת בהך דיומא מדוע אין הפריקה חשובה עבודה בעצמותה למיבעי כהונה והרי הוא לכאורה ממש כהך דזבחים (דף ט"ו ע"א) הוליכו זר והחזירו כהן וחזר והוליכו פליגי בה בני ר' חייא ור' ינאי חד אמר כשר וחד אמר פסול מר סבר אפשר לתקונה ומר סבר לא אפשר לתקונה ומשמע מדאמר והחזירו כהן דצריך הכהן להחזירו ולחזור ולהוליכו ואסור לזר גם להחזירו והיינו ודאי דמשום דא"א להולכה שני' בלתי שיוחזר תחלה לכן הויא לה ההחזרה עצמה עבודת ההולכה וצריכה גם היא כהן וה"ז לכאורה ממש כהך דזר שסידר דצריך פריקה וסידור מחדש דראוי שתוצרך גם הפריקה כהן ויל"ע בזה ברש"י זבחים שם ובאתי רק להעיר] וגוף איסור הנ"ל דואך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו דנתי במ"א בארוכה בכמה הוא שיעור קירוב וכתבתי שם דלכאורה השיעור ד' אמות כהך דע"ז (דף י"ז ע"א) ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה וכמה א"ר חסדא ד' אמות ובנדרים (דף ה' ע"א) מרוחקני ממך דלא קאימנא בד' אמות דילך משמע והארכתי שם בזה

ולענינינו אם אין דרך זריקת הדם בריחוק ד' אמות הנה לא יהי' הזר ראוי גם לעבודת הולכת דם למזבח דהא צריך להתקרב לתוך ד' אמות של המזבח וזה איסור לו ויומצאו מדוקדקים גם בזה איפוא דברי רש"י בזבחים (דף מ"ז ע"א) שם שהבאתי בפנים דכ' אהך דבעלים מפגלין אם קיבל הכהן כשתיקה וחישבו הבעלים עלי' על פיגול הוי פיגול וכתבתי טעמים לזה בפנים מדוע נקט רש"י קבלה דייקא ולהנ"ל הנה נכון הדבר ג"כ דרק בקבלה דייקא הנעשית בעזרה הוא דיכולים הבעלים לפגל משא"כ בהולכת דם למזבח וזריקתו דצריך ליקרב למזבח ויש עוד איסור אחר דקריבה אל המזבח מלבד האיסור אשר בגוף העבודה שפיר אין הכהן שליח הבעלים עוד ואין הבעלים יכולין לפגל. כט) ידון בהא דס"ל לר"ש במנחות דאם בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת אם הכוונה דא"צ כלי או הכוונה דהימין נחשבת כלי, שם אות ס"א. ע' בפנים בארוכה וע' ת"י יומא (דף מ"ח) ד"ה מדפסיל דכ' דמשמע דחפניו קידשו כמו כלי שרת. ל) ידון אי מחשבת שינוי בעלים הוי דווקא במחשב לשם אחר א"ד אפי' אין מחשב לשם אחר רק מחשב שלא לשם בעלים לבד ג"כ פוסל ועוד באיזה פרטיים בענין מחשבות שלא לשמה ויביא דברי הרמב"ם דשוחט חטאת לשם מחויב עולה או לשם מת כשיר' ולא עלתה לבעלים לשם חובה דאין מובן מדוע לא עלתה ויתן טעם לזה ומש"ש דקרבן שאין עולה לבעלים לשם חובה אין לבעלים בו פיגול אפי' לראב"י דלא חשוב בעלים תו כיון דאין עולה לו ע' בפנים בארוכה. י"ל כן עוד בפשיטות טפי דכיון דגוף הקרבן של גבוה ואין לבעלים בקרבן רק הכפרה א"כ כל כה"ג דלא עלה לבעלים לשם חובה הא מבואר בזבחים (דף ו' ע"א) דלא כיפרו על מה שבאו ומה שקרב הוא רק מפאת דשלא לשמו מכח לשמו קאתי עש"ה וא"כ כיון דאין הקרבן מכפר שוב אין הבעלים בעלים כלל ואין יכולים לפגל וז"פ. לא) בענין דין שדנין מה שם לא חלקת כו' שם. לב) יעיר לומר דבקדשים ל"ש סברא דלקולא ולחומרא לחומרא דרשינן לפסול את הקודש דפסול הקודש הוי להיפוך קולא לגבי הקודש מה שאנו מפסידין לו את הקדושה ויישוב עד"ז לקושיית התוס' בשוחט פסח על החמץ דנימא כ"מ דא"ר ל"ת כו'. שם וע' זבחים