גבורות שמונים טז

הוא רק דנילף משם אלעלמא דאין בעלים מפגלין עש"ה ובזה י"ל דבאמת הרי נסתפקו התוס' בחולין (דף ל"ט ע"א) ד"ה אל ובכמה דוכתי אי פיגול הוא רק בדיבור או גם במחשבה והנה אי נימא דאין פיגול רק בדיבור א"כ הא לק"מ מסוטה דהא היו יכולים להעמיד עדים על גבה כל שעת הקרבת המנחה שאם תפגל ישמעו [ואפי' נימא דגם דיבור בחשאי מהני בלי השמעה לאוזן אף דיש מקום להסתפק בזה דלכמה דברים שבתורה דבעי' בהו דיבור בעי' ג"כ שיהי' השמעה לאוזן ואי לאו הכי נחשב רק כמחשבה גרידא ע' ברכות (דף ט"ו ע"א) ובפי' הרא"ש נדרים (דף ע"ז ע"ב) ד"ה וא"ר יוחנן צריך שיבטל בלבו מש"ש בשם הר"א ממיץ עש"ה והארכתי בזה במ"א מאוד ואכ"מ כי כאן אין נפקותא בדבר דאפי' נימא דמהני בלי השמעה לאוזן מ"מ הא היו יכולין להזהיר אותה שתשתוק לגמרי כל שעת העבודות והעדים ישגיחו עלי' ואם יראו דרחושי מרחשו שפוותה נדע וודאי שפיגלה והויא לה כאומרת איני שותה ולא תוקרב המנחה וא"כ אי נימא דבפיגול בעי דיבור הא לק"מ] וא"כ י"ל בפשיטות דבזה עצמו נחלקו ראב"י ורבנן דראב"י ס"ל דפיגול הוא רק בדיבור וע"כ שפיר ס"ל דבעלים מפגלין ומסוטה אין קושי' דהיו יכולין להעמיד עדים על גבה שתשתוק כל שעת הקרבת המנחה וכנ"ל ורבנן ס"ל דפיגול הוי אפי' במחשבה וע"כ ס"ל ג"כ דאין בעלים מפגלין דיש לימוד ע"ז ממנחת סוטה דאל"כ כל סוטה הרי היתה יכולה לפגל מנחתה במחשבתה וז"פ

כב) עי"ל עד"ז דלכ"ע מהני פיגול במחשבה רק די"ל דהא דמהני הפיגול במחשבה באמת אף דהוא דברים שבלב ובכה"ת לא חשיבא מחשבה גרידא בלי דיבור ותרומה וקדשים דישנן במחשבה הני מילי דקדושה נינהו ואלימי למיחל גם במחשבה משא"כ פיגול דהוא אדרבה להיפוך פסול הקודש לא הי' ראוי להיות דינו שונה מבכה"ת דאין פעולה למחשבה גרידא וע"כ נראה דהא דחל פסול פיגול במחשבה י"ל דהטעם הוא דהואיל דגם להכשר הקרבן בעי' מחשבת הכהן שיחשב בו מחשבת לשמה וזה הרי יש לו מעלת הקדושה וסגי שפיר במחשבה וע' תוס' זבחים (דף ב' ע"ב) ד"ה קיימי וע"כ מגו דחשיבא מחשבת הכהן לענין הכשר. הקרבן הכי נמי חשיבא לפגל ולפסול וה"ז כענין הך דסוכה (דף י' ע"א) כהכשירה כך פסולה [ובע"ז (דף ע"ג ע"ב) כהיתירו כך איסורו ובתוס' נזיר (דף י"א ע"א) ד"ה לרבנן דכאיסורו כך היתירו ובזבחים (דף ע"ד ע"ב) כנפילתה כך עלייתה וכהנה רבות מאוד וכמ"ש ברשימותי ובגליון הש"ס שלי בע"ז שם בארוכה וא"ל דאי משום מחשבת לשמה הא גם סתמא כשר ואפי' מחשבה א"צ דז"א דלכתחלה מיהת בעי מחשבה כמבואר בתוס' זבחים (דף ב' ע"ב) שם עש"ה ועוד דהא דסתמא כשר דנתי ג"כ במ"א דאין הכוונה דלא בעי' מחשבת לשמה כלל דהא ילפי' בכולה שמעתא קמייתא דזבחים ובכמה דוכתי דבעי' מחשבת לשמה ורק הכוונה דכיון דגם סתמא לשמן קאי ע"כ גם סתמא הוי כחישב לשמה והמעשה עצמה שעושה עומדת גם במקום המחשבה כיון דלשמה היא עומדת וה"ל כאילו חישב גם לשמה וא"כ בעצם הרי צריך שפיר מחשבה לשמה וע"כ שפיר שייכא סברא הנ"ל דמגו דחשיבא מחשבתו בהכשר הקרבן חשיבא מחשבתו נמי לפסול ולפגל והיינו טעמא דמהני פיגול גם במחשבה]

ולפי"ז זה שייך רק במחשבת כהן דבעי' מחשבתו לשמה משא"כ בבעלים דאפי' לראב"י דס"ל דבעלים מפגלין מ"מ הא לא מצינו לו שיצריך מחשבת בעלים בהקרבה ואפי' לכתחלה וע"כ שוב שפיר אין להם פיגול רק בדיבור דאחרי דיש דיעה בכל עיגול דהוא רק בדיבור וע"כ גם לדיעה דמהני גם במחשבה מ"מ שפיר ניתן להאמר דהיינו רק במחשבת כהן דמיגו דחשיבא מחשבתו בהכשר הקרבן דבעי' בי' מחשבתו