גבורות שמונים קסט

בשעת המחשבה דומיא דמחשבת לשמה דכתבו התוס' גיטין (דף כ"ד ע"ב) דאפי' למ"ד יש בריר' מ"מ לא הוי מחשבה רק במבורר בשעתו עש"ה וה"נ דכוותה לענין מחשבת שלא לשם וע"כ אפי' לא חזר בו אח"כ מ"מ כיון דבשעת המחשבה לא היתה המחשבה מבוררת על זריקה שלא לשם בעלים דהא הי' אפשר שיחזור בו המבעט ויהי' בעלים בזריקה ולכן שפיר לא הוי מחשבה ולא מהני למיפסל [ואם לא יחשב על איש ידוע רק יחשוב סתם שיזרוק על מי שיהי' מבעט בשעת זריקה זה בלא"ה פשוט לכאורה דלא הוי מחשבה כיון שלא הוברר במחשבתו איש ידוע שיזרוק לשמו וגם הא אפשר שלא יהי' שום אדם מישראל מבעט בשעת זריקה ולכן אין זו מחשבה כלל]

ואולם הרי עדיין יוקשה דהא משכחת שפיר שינוי בעלים גם בציבור אם חישב בזריקה עצמה לשם מי שהי' מבעט בשעת הזריקה דאז שוב הרי שפיר יש לו לפסול ועל כרחך לנו לומר דבזריקה עצמה בלא"ה לא מהני מחשבת שינוי בעלים כמל"מ הנ"ל ואי במחשב בעבודה שלפני הזריקה על הזריקה הא תו אינה מחשבה מבוררת כיון דאפשר שיחזור עד הזריקה מביעוטו וכנ"ל ודו"ק

ואולם גם במבעט בשעת שחיטה וחוזר בו מביעוטו לפני זריקה יש לדון אם תכפר הזריקה עליו כיון דא"א לשחיטה שתצטרף בכפרה זו הואיל ובשעת שחיטה הי' מבעט וה"ז כעשה דלאחר שחיטה דהוא איבעי' בזבחים (דף ז' ע"א) שם אי עולה מכפר אעשה דלאחר שחיטה והיינו משום דא"א לשחיטה שתצטרף בכפרה כיון דהיתה העביר' אחר השחיטה וא"כ ה"נ דכוותה ודוחק לומר דכוונת הגמ' כאן באת"ל דעולה מכפרת אעשה דלאחר שחיטה [עש"ה בזבחים (דף ד' ע"ב) דאמר ואע"ג דתרתי לאו דווקא תרתי מיהא דווקא כו' ומשמע דזה דבר מוחלט וודאי דשינוי בעלים ליתא בציבור] וי"ל דכיון דכפרת הזריקה מה שהיא מכפרת מצד עצמותה הא שייכא גם בו כיון דבשעת זריקה אין מבעט ורק שאין כח לזריקה לבד לכפר בלי צירוף השחיטה וע"כ בזריקה מיהת שפיר חשוב בעלים כיון דבענין פעולתה מצד עצמותה הא איתי' וע"כ שפיר אין כאן מחשבת שינוי בעלים עדיין כיון דאין מחשבת שינוי בעלים אלא על מי שלא יהי' בעלים בזריקה וזה הא יהי' בעלים בזריקה שפיר בענין פעולתה מצד עצמותה אף שלא יתכפר בפועל מפאת חסרון צירוף השחיטה ודו"ק ובמ"א הארכתי מאוד בענין זה אי בעי' צירוף השחיטה לכפרה ויש כמה דוכתי דמוכחי דלא בעי'

וע' ב"ק (דף קי"א ע"א), דאמרינן, דאם נתן הכסף קודם האשם בגזל הגר לא יצא ויליף לי' מדכתיב האשם המושב לד' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו ועדיין לא כיפר (דמדכתיב אשר יכפר בלשון עתיד משמע דכשהשיב לכהן את האשם דהיינו קרן הכסף עדיין לא כיפר. רש"י) ומבואר דצריך שיוקדם הכסף לכפרת האשם ועכ"ז כ' התוס' בזבחים (דף ק"ג ע"ב) ד"ה ומודה דלאחר שחיטת האשם יכול להביא עדיין הכסף קודם זריקה וקרינן בי' שפיר אשר יכפר ע"ש הרי דאע"ג דא"א לשחיטה ג"כ שתצטרף בכפרה זו דהא בעי' קדימת הכסף לכפרה ואילו בשחיטה הרי עדיין לא נתן הכסף ועכ"ז שפיר מיכפר בזריקה לחוד. ואולם י"ל דגם השחיטה מצטרפת שם שפיר בכפרה אף שלא קדם לה הכסף דבעי' רק שיהי' שם ענין כפרה עוד גם אחר הכסף כי היכא דניקרי בי' אשר יכפר ל' עתיד והרי יש ענין כפרה ועיקרה שפיר אחר הכסף בזריקה וע"כ גם השחיטה מצטרפת שפיר דאין הכוונה שם דלפני הכסף א"א שיהי' כפרת הקרבן כלל רק הכתוב מצריך שיושאר עוד שם ענין כפרה גם אאחר נתינת הכסף כי היכא דניקרי בי' אשר יכפר ואו שפיר גם לפני הכסף הי' יכול לפעול כפרה ודו"ק. ואולם בלא"ה נמי מוכח מכמה דוכתי דא"צ צירוף השחיטה לכפרה וכמו שהארכתי במ"א בזה ואכ"מ

והנה מה שהבאנו סברת המל"מ הנ"ל בפנים