גבורות שמונים קסח

הקדש הזה נמי הא אין לה בו פיגול כיון דאינו קדושה למעול וכנ"ל] ועכ"ז היתה נבדקת שפיר כיון דהיא מנחה כשירה וקריבה כדין ואין בה פסול וז"פ, כו) יביא חידוש מרמב"ם ה' סוטה פ"ד הי"ד דאם מתה הסוטה אחרי הקטרת הקומץ לפני אכילת השירים אין השירים נאכלין וידון בזה. אות נ"ז ומה שנסתייעתי שם מסברת הרשב"א דאומר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין מאתים נה הוי כאומר כל ימי חייכי ולא הוי כריתות דכיון דא"א לה לחיות מאתים שנה הוי כאומר להדיא כל ימי חייכי ע"ש. נזכרתי דיש סתיר' לכאורה לסברא זאת מגמ' נזיר (דף ז' ע"א) הריני נזיר כל ימי חיי כו' ה"ז נזיר עולם (ואם הכביד שערו מיקל בתער ומביא ג' בהמות כדין נזיר עולם) אפי' מאה שנה אפי' אלף שנים אין זה נזיר עולם אלא לעולם (אינו נזיר עולם להקל בתער אם הכביד כו' רק הוא נזיר נזירות אחת ארוכה עד יום מותו ואינו לא מגלח ולא מיקל ולא מביא קרבן כל ימיו ע"ש) וא"כ לסברת הרשב"א הנ"ל הי' ראוי לומר גם שם דכיון דא"א לו לחיות אלף שנים יהי' דינו כאומר להדיא כל ימי חיי ויש לחלק בדברים. כז) אי אכילת קמח חשוב שלכד"א. אות ס' בארוכה ומש"ש דלא הי' ראוי להועיל מחשבה אאכילת קמח חוץ לזמנו כיון דלא דלא אכלי לי' אינשי ע"ע זבחים (דף ל"ה ע"א) אר"א פיגל בזבח נתפגל השליל פיגל בשליל לא נתפגל הזבח וברש"י קסבר ר"א שליל גופי' דזיבחא הוא דעובר ירך אמו הוא ומיהו אין מחשבתו מפגלת הזבח דדבר שאין דרכו לאכול הוא דרובא דאינשי לא אכלי לי' וא"כ קמח נמי דמבואר ברי"ף פ' כיצד מברכין דלא רגילי אינשי לספויי' קימחא וכמו שהבאתי בפנים לכן ג"כ אין למחשבת אכילתו לפגל. כח) יביא הבנת המל"מ פט"ו מפסוה"ק בתוס' ריש זבחים דבזריקה עצמה ליתא למחשבת שינוי בעלים ואם זרק קרבן ראובן לשם שמעון כשר ועלה לבעלים לשם חובה ויתן טעם לזה. אות ס"א ויש להביא עוד ראי' לסברא זאת מגמ' זבחים (דף ד' ע"א) דאמר דשינוי בעלים ליתא בציבור ובתוס' שם דאם שחט לשם היחיד הרי הוא בעליו ואם שחט לשם עכו"ם לא מיפסיל דבעי' חבירו דומיא דידי' מחויב כפרה כמותו עכ"ל וק' דהא ענין בעלים בקרבן היא רק מה שמתכפר בו כמו שהארכתי בפנים בכמה אותיות וע' מנחות (דף צ"ב ע"א) והלא אין סמיכה אלא בבעלים וזה אהרן ובניו סומכין בו אמר לו אף זה אהרן ובניו מתכפרין בו פי' והויין להו בעלים ומה"ט נמי אין מחשבת שינוי בעלים אלא בזריקה משום דאין ענין בעלים רק בכפרה דהוא בזריקה] וא"כ לפי המבואר בכריתות (דף ז' ע"א) [והובאו דברי הגמ' דשם ג"כ בפנים אות ס"ב] דהמבעט בכפרה היינו שאין רוצה בה אין מתכפר. וע' היטב בפנים אות ס"ב ופשוט לכאורה דה"ה יחיד המבעט בכפרת קרבן ציבור שאין לו חלק בכפרתו ואין הקרבן מכפר עליו רק על שאר ישראל וא"כ הא משכחת שפיר שינוי בעלים גם בקרבן ציבור בשוחטו לשם מי שמבעט בכפרה דאין מתכפר בהקרבן ואינו בעליו ואילו מחויב כפרה כמותו הרי הוא דהא הוא ישראל ומחויב בכפרת הקרבן שפיר רק שאין לו חלק בו מפאת הביעוט והוא קושיא גדולה לכאורה וצ"ל דכיון דמחשבת שינוי בעלים הוא רק על הזריקה בשוחט או מקבל או מוליך ע"מ לזרוק דמו שלא לשם בעלים לכן שפיר ל"ה שינוי בעלים בכה"ג משום דחזקת רשעות לא שייך כלל כמו שהארכתי בזה בכמה דוכתי בכתבים שלי

וע' ע"ז (דף ט"ו ע"ב) וכ"ת כותי לא עביד תשובה ישראל עביד תשובה כו' ושם (דף ל"ב ע"ב) עכו"ם ההולך לתרפות בהליכה אסור דאזיל ומודי קמי עכו"ם כו' ישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר דילמא הדר בי' ולא אזיל כו' וע' קידושין (דף מ"ט ע"ב) וא"כ ה"נ ממה שהוא עתה מבעט אין לדון מזה כלל שיהי' מבעט גם בשעת זריקה ואם יחזור בו לפני זריקה וירצה בכפרה הרי יהי' שפיר בעלים בזריקה וע"כ כיון דסתמא נמי כשר ורק מחשבת שלא לשם היא הפועלת לכן בעי' שתהא המחשבה מבוררת