גבורות שמונים קסו

ולכן הוא מקדש שפיר גם בשר קדשים הנאכלין הואיל ושכנגדו ראוי בחיצון בבשר עולה]

והנה אפי' נאמר כן דמזבח הפנימי מקדש בשר קדשים הנאכלין מ"מ נראה פשוט דשירי מנחות אפי' מזבח הפנימי לא יקדש דהא שירי מנחות אין ראוי אפי' בשכנגדם בחיצון דמנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים דכולם כליל הא אין בם שירים כיון דאין נקמצות ומשא"כ שאר מנחות הנקמצות ונעשו השירים שירים הא שירים אין ראוין למזבח לעולם ולא דמי לבשר קדשים הנאכל דגם בשר עולה הוא שירים כמותו דהדם מתירו למזבח כי היכא דמתירו בשאר קדשים לאדם וע"כ הוי שפיר שכנגדו ראוי וכנ"ל ותדע דהא אמר בסוגי' דזבחים הנ"ל דמזבח הפנימי מקדש קומץ ומשמע דשירי המנחה אין מקדש וז"פ]

והנה אם כנים הדברים הנה מיושבת גם בזה הקושי' מסוטה ואך הוא להיפוך ממה שכתבנו בפנים דהואיל ונשארת קדושה באימורין לענין דאם עלו לא ירדו ועדיין יהיו הבעלים בעלים של האימורין גם אחר הפיגול לכן הואיל ויש לפיגולם תפיסה באימורין הוא תופס בכל הקרבן

ואולם לפי דרכנו זה הנה י"ל להיפוך דכל שלא יושארו בעלים של כל הקרבן אין להפיגול שלהם לתפוס כלל וע"כ אילו הי' נפקע ענין הבעלים מן הבשר וא"א לפיגולם לתפוס בבשר לכן שפיר אין לו לתפוס כלל דלא שייך תפיסת פיגול בחצי קרבן כמו שהארכתי בפנים בכעין זה באותיות ל"ה ל"ו ורק דבאמת הא גם מן הבשר לא יופקע ענין בעלים שלהם דגם הבשר הא נשאר בו קדושה עדיין לשאם עלה במזבח הפנימי לא ירד ולכן שפיר בעלים מפגלין והתינח בזבחים משא"כ במנחות הנקמצות דשירי מנחות אפי' עלו המזבח הפנימי ירדו וא"כ הא יופקע ע"י הפיגול עניין הבעלים מן השירים וע"כ כיון דא"א לפיגולם לתפוס בשירים כיון דכח פיגולם רק מפאת בעלים ואילו ע"י הפיגול עצמו הרי יופקע ענין הבעלים מן השירים ולכן אין תופס עוד כלל דאין פיגול בחצי קרבן ולכן שפיר עדיין אין פיגול לבעלים כלל במנחות הנקמצות גם לראב"י ולק"מ ממנחת סוטה [והנה מהך דזבחים (דף מ"ג ע"ב) דאר"פ בבשר שלמים עסקינן דלא חזי להקרבה משמע לכאורה דאפי' עלה במזבח הפנימי ירד דאל"כ אכתי הא טומאה פורחת ממנו ע"י האור במזבח הפנימי דכיון דהמזבח מקדשו נראה לכאורה דפקע טומאתו מיני' במשילת האור כמו במזבח החיצון

ואולם י"ל דהיינו באמת טעמא דרבינא דמשני שם שינויא אחרינא דלכאורה מה לי לשינויא אחרינא והרי בהדיא איירי קרא בבשר שלמים כדכתי' והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לד' וטומאתו עליו וגו' ומ"ש ברש"י שם דמשום דרשא דאשר לד' לרבות האימורין הוצרך לשינויא אחרינא צ"ע מכמה דוכתי דמבואר דלא קאי פשטא דקרא אדרשא וע' תוס' שבועות (דף כ"ג ע"א) ד"ה שכר דואכלת דכתי' בכסף מעשר לא משמע לי' דקאי אתמד משהחמיץ דנלמד מריבויא דבי"ת דבשכר למידק מיני' דשתי' בכלל אכילה עש"ה וא"כ ה"נ הך וטומאתו עליו וודאי דקאי רק אבשר מזבח השלמים דכתי' בהדיא בקרא ולא אאימורים הנלמדים מריבויא דדרשי' אשר לד' לרבות האימורין

ואולם להנ"ל י"ל דהיינו טעמא דרבינא באמא דנאיד משינויא דר' פפא והיינו משום דס"ל דגם בשר שלמים טומאתו פורחת ממנו ע"י האור במזבח הפנימי וכנ"ל וע"כ הוצרך לתרץ מי שטומאה פורחת ממנו כשהוא שלם כו' עש"ה בזבחים ותבין. ואולם במה שכתבנו דיש גם בבשר קדשים הנאכלין שנפסלו, קדושה עדיין מפאת שאם עלה במזבח הפנימי לא ירד נתיישבתי דיש לדון בזה מסברא די"ל דרק באימורין פסולין דאם עלו על מזבח החיצון לא ירדו הוא דשייך לומר דיש בם קדושה עדיין מפאת זה והיינו דיש בם קדושה עדיין מפאת היותם ראוים למזבח דגם הדיעבד מקרי ראוי והואיל