גבורות שמונים קסה

לענין בדיקה כו' עכ"ל המהרי"ט ז"ל

ולדברינו מובן ביותר מאי דקרי לאכילת הכהנים מזבח דהיא ג"כ בכלל מזבח ממש הואיל ונחשבת אכילת מזבח וכנ"ל. כ) פלפול בארוכה בדברי התב"ש סי' ד' סקי"ג אי שייכא סברת הגמ' זבחים (דף ל"ו ע"א) כל כמיני' גם לגבי מחשבת פיגול, שם אות נ"א. כא) כל המוליד דבר או מהות הוא בעלים שלו, אות נ"ב. ומש"ש דבעלים מפגלין מפאת דהם בעלים של הקדושה שבקרבן עבור שהם הם שהולידו אותה בהקדישם וע"כ אף דאם יופגל ויופסל הקרבן הרי תופקע קדושתו כמהרש"א שלהי האיש מקדש מ"מ כיון דיושאר עדיין קדושה באימורים מפאת דאם עלו לא ירדו ויהיו עדיין בעלים של האימורין לכן תופס פיגולם בכל הקרבן משא"כ במנחה ס"ל לראב"י כמ"ד בזבחים (דף פ"ג ע"ב) דמנחה פסולה אפי' עלתה תרד ולכן שפיר במנחה אין פיגול לבעלים אפי' לראב"י ולק"מ ממנחת סוטה עי' בפנים בארוכה [ומה שהבאתי בפנים בזה מגמ' זבחים (דף מ"ג ע"ב) דבשר קדשים הנאכל אפי' עלה ירד אגב שוטפא הבאתי זה דנהי דנזכר גם שם מזה מ"מ הוא מבואר יותר בזבחים (דף פ"ה ע"ב) במשנה]

ולכאורה יש לדון דגם בשר קדשים הנאכל יש בו קדושה עדיין מפאת אם עלה לא ירד דנהי דאם עלה על מזבח החיצון ירד כמשנה וגמ' זבחים הנ"ל מ"מ י"ל דאם עלה על מזבח הפנימי לא ירד דמה שאם עלה על מזבח החיצון ירד היינו משום דאינו חלק המזבח ואין ראוי למזבח ואין מזבח מקדש אלא בראוי לו וע"כ מזבח הפנימי דמקדש פסולין אפי' באין ראוי לו ע' זבחים (דף כ"ז ע"ב) א"ר אלעזר מזבח הפנימי מקדש פסולין מאי קמ"ל תנינא הניתנין בפנים שנתנן בחוץ והניתנין בחוץ שנתנן בפנים כו' (לא ירדו איבריהם ממזבח אלמא דקלטי' פנימי לדם החיצון ואעפ"י שנפסל בכניסתו להיכל) אי מהתם ה"א ה"מ דם דחזי לי' (דדם חזי לי' בעלמא כגון דמים הפנימיים) אבל קומץ דלא חזי לי' (דאין קרב על מזבח הפנימי רק דמים הפנימיים וקטורת) אימא לא קמ"ל מיתיבי קטורת זרה (קטורת נדבה) שעלה לגבי מזבח (קס"ד דמזבח הפנימי קאמר) תרד שאין לך מקדש פסולין אלא מזבח החיצון כראוי לו חיצון אין פנימי לא תריץ הכי קטורת זרה שעלתה למזבח החיצון תרד שאין מזבח החיצון מקדש פסולין אלא הראוי לו והפנימי בין ראוי לו בין שאין ראוי לו מ"ט האי רצפה והאי כלי שרת עכ"ל הגמ'

ומבואר דמזבח הפנימי מקדש פסולין אפי' א ראוי לו וא"כ גם בשר קדשים פסולין הנאכלין ג"כ יש לו לקדש ואף דמצינו רק דמקדש במה שיש כנגדו ראוי במקום אחר כגון קטורת נדבה דיש כנגדו ראוי קטורת ציבור מ"מ בשר קדשים נמי הא יש כנגדו ראוי בבשר עולה דקרב ע"ג המזבח וגם הוא הרי הוא שירי הדם כמו בקדשים הנאכלין דדם עולה מתיר את בשרה למזבח כי היכא דבנאכלין מתיר את הבשר לאדם וא"כ שפיר בשר כל הקדשים יש כנגדו ראוי למזבח בבשר עולה וא"כ שפיר לפי"ז גם בשר הנאכל יש בו קדושת אם עלה לא ירד מפאת המזבח הפנימי כיון דאם עלה על המזבח הפנימי מיהת לא ירד וא"ל דאין המזבח הפנימי מקדש רק מה שיש כנגדו ראויות במקום אחר למזבח הפנימי משא"כ בשר דאין בו ראויות אפי' בעולה רק למזבח החיצון דז"א דהא מקדש גם קומץ פסול אף דשום קומץ אין ראוי למזבח הפנימי לעולם ואולם י"ל דרק קומץ הואיל וחזי הוא גופי' למזבח החיצון וכן קטורת נדבה דיש כנגדה ראוי למזבח הפנימי עצמו בקטורת ציבור הוא דיש לו כח לקדש משא"כ בבשר קדשים דיש ב' חסרונות דהוא גופי' אין ראוי כלל לא לחיצון ולא לפנימי וגם השכנגדו בעולה לחיצון הוא דחזי אבל לא לפנימי אין לו כח לקדש ואולם אין זה מוכרח וי"ל שפיר דלא מחלקינן בזה בין חד חסרון לב' חסרונות וכיון דמזבח הפנימי מקדש בראוי לחיצון כמו בקומץ ומקדש גם מפאת שכנגדו ראוי לבד כמו בקטורת נדבה לכן גם בב' הדברים יחד ג"כ מקדש ולכן