גבורות שמונים קסד

א"ד הפסול הוא דבר עצמיי לא מפאת שהמחשבה איסור, אות מ"ג. טז) אפי' למ"ד דשירים מעכבין מ"מ אינם מכפרים, אות מ"ד. יז) קרבן הקרב בשינוי בעלים נחשב כאילו אין לו בעלים, אות מ"ז. יח) יש כח לאדם להתפיס מהות גם בחפץ חבירו כל שאין חבירו נפסד בדבר, אות מ"ט בארוכה. יט) יבאר דאכילת כהנים בקדשים כיון דמשלחן גבוה קזכי חשיבא אכילתם אכילת גבוה ומזבח ונחשב כהקטרה. אות נ"א בארוכה. ומה שהבאתי שם דברי המהר"י באסאן ז"ל דזהו שהזוהר אומר על שתי הלחם דקריבין לאתוקדא על מדבחא והיינו דאכילת הכהנים כיון דמשלחן גבוה קזכי חשיבא הקטרה על המזבח וקרוי' לאתוקדא על מדבחא ע"ע זבחים (דף ח' ע"ב) מנא הני מילי (דמותר הפסח קרב שלמים) כו' א"ק ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לד' דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים אימא שלמים אין מידי אחרינא לא (אם ישחוט מותר הפסח לשם קרבן אחר יופסל) כו' לזבח לרבות כל זבח כו' אימא לכל דשחיט לי' ליהוי כוותי' (שחטו לשם עולה יהא עולה וכל כיוצא בזה) א"ר אבין דוחין קדשים הנאכלין אצל קדשים הנאכלין. ואין דוחין קדשים הנאכלין אצל קדשים שאין נאכלין (פסח דהוא קרבן הנאכל דוחין אותו אצל שלמים דהם ג"כ נאכלין ואין דוחין כו') אטו חטאת ואשם מי לא מיתאכלו (ואם שחטו לשם חטאת ואשם יהא חטאת ואשם) אלא דוחין קדשים הנאכלין לכל אדם אצל קדשים הנאכלין לכל אדם ואין דוחין קדשים הנאכלין לכל אדם אצל קדשים שאין נאכלין לכל אדם (פסח ושלמים תרווייהו נאכלין לכל אדם אבל חטאת ואשם אין נאכלין אלא לכהנים) וי"ל דר' אבין אמר באמת כל' המובא בגמ' דוחין קדשים הנאכלין אצל קדשים הנאכלין כו' והיינו עפ"י סברת תוס' ב"ק (דף י"ב ע"ב) דלא אמרי' משלחן גבוה קזכי רק בנאכל לכהנים לא בנאכל גם לבעלים ישראלים וע"כ חטאת ואשם נמי דנאכלין רק לכהנים והוי אכילתם משלחן גבוה חשיבא אכילתם ג"כ הקטרה כעולה לא אכילה וכזוהר הנ"ל דקרי לי' לאתוקדא על מדבחא ועוד ראיות שהבאתי בפנים מגמ' חולין ומנחות דלא חשיבא נבילה הותרה להדיוט במליקה דהיתיר אכילת מליקה חשוב רק היתיר למזבח לא לאדם כיון דכהנים משלחן גבוה הוא דקזכי ע' היטב בפנים וע"כ שפיר אמר דוחין נאכלין אצל נאכלין היינו פסח ושלמים דתרוייהו ואכלין לבעלים ואין האכילה משלחן גבוה וחשיבא אכילה ואין דוחין נאכלין אצל שאין נאכלין כעולה וחטאת ואשם דגם חטאת ואשם לא חשיבי נאכלין הואיל והאכילה משלחן גבוה וחשיבא הקטרה לא אכילה והש"ס פירש יותר יען הדברים כפי שטחיותן דאמר קדשים שאין נאכלים לכאורה אינם מובנים דהא חטאת ואשם נאכלין ג"כ וע"כ פירש הש"ס יותר ואמר דהכוונה קדשים הנאכלין לכל אדם כו' אבל הוא אמר באמת רק אצל קדשים שאין נאכלים והיתה כוונתו כנ"ל וע' ספרי „בית האוצר“ היוצא כעת לאור ערך אלא אימא דקיבצתי כזה הרבה מאוד לשונות אלא אימא שאין כוונת הש"ס להגיה רק לפרש והמאמר נכון באותו לשון שהוזכר תחלה עש"ה דהבאתי שם כמה מקומות דהם דומות ממש להך דזבחים לפי פירושינו הנ"ל וע' עוד מהרי"ט קידושין (דף ס"ט) ד"ה שאני התם דריע חזקיהו וז"ל פי' בקונטרס במה שאין אוכלים קדשים ולא נהירא דמ"מ איכא למיחש דילמא אתי לאסוקי מתרומה לקדשים ומקדשים ליוחסין לשון התוס' כו' ונראה דלא קשיא כלל דלקדשים ליכא למיחש דאתו לאסוקי כו' שהרי היתה שם סנהדרי גדולה שיושבת ובודקת את הכהונה כו' ואינן חולקין בקדשים אא"כ בדקו אותו ב"ד כדאמרי' לקמן בפרקין גבי אין בודקין מן המזבח ולמעלה דאי לאו דבדקוהו לא הוו מסקי לי' וכי תימא דלא היו בודקין אלא אצל מזבח לענין עבודה ולא לאכילת קדשים הא אתו למיטעי הרי שנינו כל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בקדשים ואתו למסקי' למזבח כיון שאינו בעל מום ותדע דבריש פסחים אההוא דאמר הגיעני כזנב הלטאה דבדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול פרכינן והא אין בודקין מן המזבח ולמעלה משמע דאכילת קדשים קרי לי' מזבח