גבורות שמונים קסג

שמביאין לדורן ליתן שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ואימא הואיל ואיחרו בא בעבירה הוא ולא לירצו כו' עכ"ל ומשמע דבכור אין בו ענין כפרה כלל והוא לכאורה דלא כרמב"ן ורא"ה הנ"ל דכל הרצאת דמים מכפר הוא

וע' זבחים (דף ל ע"א) דמתן דם בכור ומעשר ופסח יליף להו ריה"ג מחד קרא את דמם תזרוק עש"ה ומשמע דענין שלשתם אחד וכי היכא דבכור לאו בר הרצאה הוא ה"נ פסח ועכ"פ הרמב"ן ורא"ה הנ"ל הרי ברור מללו דכל הרצאת דמים מכפר הוא וא"כ כלהו קרבנות לפי"ז יש בם ענין כפרה וע"כ שפיר יש למחשבה מבוא בכולם מפאת ענין הכפרה אשר להם ולכן שפיר המחשבה מפגלת בכולם ורק במנחת סוטה דמבואר בזבחים (דף מ"ד ע"ב) ומנחות (דף ע"ג ע"ב) דאין בא לכפר רק לברר עון וכ"ה בזבחים (דף צ' ע"א) דמנחת סוטה אינה מכפרת וכ"ה בכריתות (דף כ"ד ע"א) מנחת קנאות לא לכפרה קאתיא אלא לברר עון וע"כ הבירור הרי עניינו רק לפני בני אדם ושפיר אין המחשבה פועלת בה כנ"ל וע"ע ל' כפרה בפסח בפסחים (דף ס"א ע"ב) שחטו למולין ע"מ שיתכפרו בו ערלים בזריקה כו' ע"ש כולה סוגיא

ואולם גם במנחת סוטה יש כלשון זה בסוטה (דף ו' ע"ב) קרב הקומץ ולא הספיק לאכול שירים עד שמת הוא כו' הרי היא ככל המנחות ותאכל שעל הספק באתה מתחלה כיפרה ספיקה והלכה לה וע"ש ברש"י שעמד ע"ז וע"ע כריתות (דף כ"ו ע"א) דמשמע דהוא פלוגתא דאביי ורבא שם אם יש במנחת סוטה ענין כפרה וגם אין כל לשון כפרה שוה דביומא (דף ב' ע"א) אמר דפרה לאו בת כפרה היא ואילו במ"ק (דף כ"ח ע"א) אמר מה פרה אדומה מכפרת כו' ובקרבנות הבאים לטהרה נמי נראה דענין הטהרה עצמו יש בו גם ענין כפרה וע' שאלתות פ' פרה דכ' הך דמ"ק בשינוי וז"ל מה פרה אדומה מכפרת ומעלת את ישראל מטומאה לטהרה אף מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל עכ"ל ומשמע דענין הטהרה דפרה הוא עצמו ענין כפרה וע' זבחים (דף פ"ח ע"ב) כתונת מכפרת על שפיכות דמים שנא' ויטבלו את הכתונת בדם וברש"י טבילה היינו כפרה עכ"ל וע' תוס' שבועות (דף ח' ע"א) ד"ה אמר ויש לדון עוד ממקומות רבות ואכ"מ. ט) מצינו היתיר שדבר הוא מותר לענין ראויות לבד שיחשב ראוי להעשות אבל בפועל שפיר עדיין הוא אסור להעשות, אות ל"ב בארוכה. י) ידון למ"ד כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת אם כיוון הכהן בשעת קידשו הקודש בכלי שדעתו שיקדש הכלי לכל דבר מלבד לפסול לינה אי מהני שיור זה. אות ל"ג בארוכה ומה שהבאתי שם מתוס' יומא (דף מ"ח ע"א) נזכרתי דכ"ה גם בתוס' זבחים (דף ק"ד ע"ב) ד"ה לא. יא) יביא סברת הכ"מ פ"ה מתמידין ומוספין הי"ב שכ' בדעת הרמב"ם דהא דבעי' לענין פיגול קרב המתיר כמצוותו אתא לאפוקי רק שלא יהי' שם עירוב מחשבת פסול עם הפיגול כגון מחשבת חוץ למקומו או שלא לשמה במקום שפוסל אבל פסול אחר גרידא שלא מפאת מחשבה אין מונע חלות הפיגול ויבוא ראי' לסברא זאת, אות ל"ד. יב) ידון אי שייך תפיסת פיגול שיתפוס רק במקצת קרבן ולא בכולו, אותיות ל"ה ל"ו. יג) ידון בדבר שתלתתו תורה בבעלים והוא של שותפין אי בעי' כלהו בעליו או די במקצת בעלים וגם ידון אם היחיד חשיב בעלים בקרבנות ציבור אות ל"ו בארוכה ומה שהבאתי שם מתוס' פסחים (דף ס"ב ע"ב) נזכר ממנו גם בתוס' זבחים (דף ל' ע"א) ד"ה סימן. יד) שחיטת. קדשים דבעי בעלים אם שחט אחר שלא בשליחות בעלים אם נפסל הקרבן עי"כ, אות מ"א ועוד אות ס"א בארוכה. טו) יש ב' לאוין על מחשבות האסורות בקדשים לאו דלא יחשב ולאו דלא תזבח לד' אלקי"ך שור ושה וגו' כל דבר רע ומה החילוק ביניהם וגם אריכות אי הך דכל דבר רע מצריך דיבור דווקא או מהני גם מחשבה וגם ידון הא דמחשבה פוסלת בקדשים אם הוא רק מפאת דהמחשבה הוא איסור מלאו דלא יחשב משא"כ אילו לא הית' איסור לא הית' פוסלת