גבורות שמונים קסב

מפתחות איזה עניינים אשר נתבארו אגב גררא בקונטרס זה

א) ביאור ויק"ר פכ"ב עה"כ איש איש מבית ישראל וגו', אות ב' ב) יביא ירושלמי מגילה פ"א הי"א דאין אשה בבמה ויבאר הכוונה דאשה פסולה להקריב גם בבמה ויתן טעם לזה, אות ו'. ג) כמה פעמים צריך שימצא דבר עד שלא יחשב חידוש, אות ח'. ד) קושיא על הת"י מנחות (דף מ"ט ע"ב) מגמ' מנחות (דף ט"ז ע"א) ותי' ע"ז, אות י"ט. ה) הסברת דברי הר"ן ע"ז דהיתיר זוז"ג הוא מטעם ביטול, אות כ'. ו) ידון בגמ' זבחים (דף ק"ד ע"א) דס"ל לר"ח סגה"כ דנמצאת טריפה בבני מעיים מרצה, אות כ"ג. ז) אי אדם נעשה חשוד למפרע, אות כ"ד. ח) פיגול לדיעה דמאני גם במחשבה הוא רק בקרבנות המכפרין דענין כפרה הוא לפניו ית' שלא יחשב לאדם עוד עון אשר חטא ולפניו ית' המחשבה גלוי' כדיבור ולכן גם המחשבה פועלת משא"כ מנחת סוטה דאינה לכפרה רק לברר עון דעניין הבירור הוא רק לפני בני אדם לבד דקמי שמיא גליא אם זינתה או לא ולכן בדבר שהוא לגבי בני אדם אין למחשבה מבוא כיון שהמחשבה נעלמת תמיד מבני אדם ואין שייכות למחשבה במה שבין בני אדם ולכן אין המחשבה פועלת בדבר כזה ולא הוי פיגול לכ"ע רק בדיבור, אות כ"ז. ומה שדנתי שם איך הדין בקרבנות שאינם לכפר רק לטהר ולהכשיר ע' בפנים וכן יש לדון ג"כ לענין בכור ומעשר ופסח ותודה ושלמים

ואולם באמת נראה דכל קרבנות יש בהם ענין כפרה וע' שיטה מקובצת כתובות (דף ל"ב ע"א) אהך דמה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור וז"ל לא איתבריר גבן פי' צד חמור דאי פרכינן צד חמור איפריכו להו כל מה צד דבכל התורה כו' ומדברי רבינו שלמה ז"ל במס' סנהדרין נראה שהוא סובר דכי פרכינן צד חמור ה"מ בשאין חומרא בלמד שאינה במלמדין ויש חומרא במלמדין שאינה בלמד אבל כל מקום שיש חומרא בנדון שאינה שמלמדין לא פרכינן צד חמור כו' מיהו קשיא עלי ההוא דאמרינן בפסחים (דף ע"ז ע"א) דפרכינן צד חמור דפסח ותמיד (לענין שאין ללמוד מהן שאר קרבנות ציבור הקבוע להם זמן שידחו שבת וטומאה) פסח שכן כרת תמיד שכן תדיר וכליל והא ודאי איכא חומרי בשאר קרבנות שאינם באלו שהרי שאר קרבנות מכפרין משא"כ בפסח שאינו מכפר כו' ואפשר לומר פסח כיון דאיכא הרצאת דמים וודאי מכפר הוא עכ"ל שם בשם הרא"ה ז"ל וכ"כ שם בשם הרמב"ן ז"ל וז"ל ופסח כיון דאיכא הרצאת דמים מכפר הוא וצ"ע ובדיקה עכ"ל ז"ל

וע' זבחים (דף מ"ח ע"ב) יכיל יהא פסק טעון צפון ודין הוא ומה עולה שלא קבע לו זמן לשחיטתו טעון צפין פסח שקבע לו זמן כו' מה לעולה שכן כליל מחטאת מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות מאשם מה לאשם שכן קדשי קדשים כו' ומדלא אמר סתם מה לחטאת שכן מכפרת [ואולי הוי אמר הכי לא הוי מצי למימר תו נמי מאשם דהא גם אשם מכפר] משמע דיש ענין כפרה גם בפסח רק דלא חשיבא כפרה דידי' ככפרת חטאת דמכפרת על כרת וע"ע שם (ד' י"ב ע"ב) ומה חטאת שאינה כליל שחטה שלא לשמה פסולה עולה שהיא כליל לא כ"ש מה לחטאת שכן מכפרת פסח יוכיח כו' הנה דכאן לא אמר מה לחטאת שכן מכפר על חייבי כריתות רק שכן מכפרת סתמא משמע דפסח אין מכפר כלל אולם לכאורה גם כאן הכוונה בהכרח דחטאת מכפר על כרת דכפרה גרידא הא יש גם לעולה על עשה ואולם שם (דף נ' ע"א) אמר ג"כ סתמא דאין ללמוד עולה מחטאת ואשם לצפון דמה להנך שכן מכפרין וברש"י עולה לגבי חטאת ואשם לא חשיבא כפרת עשה דידי' כפרה וא"כ גם מהך דד' י"ב אין ראי' די"ל דגם פסח יש בו ענין כפרה מה ולא חשיבא כפרתו כפרה לגבי חטאת וה"ה לעולה וע' זבחים (דף ה' ע"א) ויל"ע בזה עוד בכמה דוכתי וע' זבחים (דף כ"ט ע"ב) סד"ה ה"מ בכור דלאו בר הרצאה הוא אבל קדשים דבני הרצאה נינהו אימא לא לירצו כו' וברש"י דלאו בר הרצאה הוא אינו בא לכפר אבל קדשים כגון עולה שמכפרת על עשה ושלמים