גבורות שמונים טו

דיש לחלק בין גורם לעושה וכנ"ל מ"מ ק' עכ"פ היפוך הסברא דבשבת שם מחייבינן טפי בזה א"י וזא"י מבזה יכול וזה יכול אלמא דמתייחס יותר לכ"א בפ"ע בזה א"י כו' מבזה יכול כו' ואילו לענין זוז"ג איפכא הוא דמחמרינן טפי ביש בזה כדי לחמץ ויש בזה כדי לחמץ ומתייחס יותר החימוץ לכ"א בפ"ע מבאין בזה כו' ואין בזה כו' והארכתי בחידושי במ"א בזה]

ואולם לפמ"ש הר"ן בע"ז (דף מ"ט ע"א) בטעמא דזוז"ג וז"ל שזוז"ג מותר מה טעם לפי שנתבטל האיסור בהיתר דכי היכא דאי איתא לאיסורא בעינא בטל חד בתרי כל היכא דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי א"נ כשנתערב כל היכא דליכא טעמא ה"נ היתר הבא מכח גרמת איסור כל היכא שאיסור והיתר גרם לו הרי הוא כאילו נתבטל איסור זה עכ"ל וע' שו"ת אבני מילואים סי' ו' דהבין סברת הר"ן דכיון דגורם איסורו קלוש לכן בטל גם חד בחד ולכן זוז"ג שרי ע"ש ובמחכת"ה דבריו דחוקים וכוונת הר"ן פשיטא לביטול ברוב ממש וכוונתו לפמ"ש הר"ן עצמו ז"ל ס"פ כל הצלמים דשבח עצי איסור בפת ה"ל רק תערובת איסור דהפת גופי' היתר הוא ורק שמעורב בו שבח עצים דאיסור עש"ה וכ"ש בנגרם מאיסור דקליש משבח עצים בפת דחשיב רק היות בו תערובת איסורו של גורם אבל הנגרם בעצמותו היתר הוא וע"כ כל שיש עוד גורם אחר היתר אז איסורו של גורם האיסור בטל הוא בהיתירו של הנגרם עצמו דהוא גופו היתר הוא ובהיתירו של הגורם המותר וזהו ביטול ברוב ממש בביטול חד בתרי בעלמא וראה שדייק הר"ן לכתוב ה"נ היתר הבא מכח גרמת איסור כו' והיינו כנ"ל דכיון דהנגרם גופי' היתר אלא שבא מכח גרמת איסור ואיסורו של הגורם רק מעורב בו א"כ כיון שיש עוד גורם היתר הרי יש כאן ביטול ברוב בהנגרם עצמו ובגורם המותר דו"ק ותראה כי כן כוונת הר"ן והוא פשוט ובחידושי בסוגי' דזוז"ג הארכתי בזה מאוד ואכ"מ

ולפי"ז בנידון דידן דלא שייך האי טעמא דפיגול לאו תערובת הוא נעשה הקרבן גופי' כולי' פיגול ע"י מחשבת פיגול וא"כ שוב אין כאן רק חד בחד לכן שפיר יש לכל אחד מהם כח לפגל ולפי"ז במנחת סוטה דהבעל והאשה הם שותפין בהמנחה דיש לו ולה חלק בה כמבואר בסוטה (דף כ"ג ע"א) תוד"ה כל וא"כ כיון דבעלים קרויין מקריב א"כ הרי יש שם ג' מקריבים הכהן והאשה והבעל א"כ גם אם תחשוב האשה מחשבת פיגול שפיר לא תועיל כלל דכיון דהבעל והכהן אין מחשבים שוב בטילה הקרבתה במחשבת פיגול כהקרבת כהן ובעל שהקרבתם בהכשר ושפיר אין פיגולה פיגול והא דס"ל לראב"י דפיגול מועיל בבעלים היינו רק בקרבן יחיד או בקרבן שותפין וחשבו שניהם מחשבת פיגול אבל בקרבן שותפין ופיגל רק אחד מהם גם לראב"י אין פיגולו פיגול וכנ"ל [ויל"ע בזה בחולין (דף ל"ח ע"ב) אפי' שחטה לאכול לכותי מחצר כבד כו' ושם (דף ל"ט ע"ב) דמא ותרבא לדידן כו' יהיב ליה זוזא כו' ושם (דף מ' ע"א) שנים אוחזין בסכין כו' וע' תבואות שור סי' ב' ס"ק נ"ב ואין שום סתירה לדברינו משם אחרי העיון דו"ק ותשכח ועכ"פ בסברת ראב"י דזבחים הנ"ל שפיר י"ל כן דכיון דלא מצינו לו רק דאמר דבעלים מפגלין. א"כ י"ל דהיינו רק בקרבן יחיד כו' כנ"ל אבל בקרבן שותפין ורק א' מהם מפגל שפיר י"ל דגם ראב"י מודה דכיון דהוא רק ממיעוט המקריבים אין כח במחשבתו לפגל דבטילה הקרבתו בהקרבתם בהכשר וכנ"ל או דכיון דהוא רק מיעוט אין ההקרבה נקראת על שמו כי היכי דליחשיב הוא מקריב מפאת עצמו לבד לשיוכל לפגל ושפיר אין מחשבת שותף אחד מועלת גם לראב"י ולק"מ מסוטה]

כא) עי"ל דכבר כתבתי באות ח' דבמנחת סוטה הענין מכריח לומר וגזה"כ הוא דלא מהני מחשבת הסוטה לפגל דאל"כ הרי כל סוטה תפגל מנחתה והקושיא