גבורות שמונים קנט

במה שאפשר להם שההקרבה הרי הוא במעשה וגם במחשבה שצריך הכהן שיחשב מחשבת לשמה וע"כ אם שא"א לבעלים להיות מקריבים במעשה מ"מ הוטל עליהם שיהיו מקריבים גם הם במחשבה היינו שיחשבו עכ"פ המחשבה המחויבת בהקרבה וזהו עצמו מאי דקרינהו קרא מקריב ודו"ק

ואולם אם נאמר דמחשבת לשמה הוא רק מצוה בעלמא והקרבן כשר בדיעבד גם בסתם אכתי אין טעם שיוקראו הבעלים מקריב מפאת מחשבת ההקרבה דדיעבד נמי מיקרי ראוי וע"כ אין שייכות אל המחשבה בענין הקרבן שיוקרא מקריב מחמתה כיון דהקרבן כשר גם בלעדי המחשבה והמחשבה רק מצוה בעלמא וא"כ הוא רק מקיים מצוה אשר ישנה בשעת ההקרבה אבל אין לה למחשבה זאת להקרא הקרבה כיון דההקרבה אין צריכה לה וכשירה גם בלעדה ודו"ק

וע"כ נראה דבזה הוא דפליגי באמת ר' יוסי וראב"י בזבחים שם דר' יוסי ס"ל דגם סתמא כשר וע"כ אין אל הבעלים מפני מה להקרא מקריב ולכן ס"ל דבעלים לא חשיבי מקריב וכל' רש"י במשנה שם (דף מ"ו ע"ב) דכ' על דברי ר' יוסי דאמר שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד וז"ל הילכך אי הוי שלא לשמו אע"ג דבעלים אמר לשמו לאו מידי הוא דלאו בדידהו תליא מילתא דכתיב המקריב אותו לא יחשב עכ"ל הרי דר' יוסי ס"ל דהך המקריב אותו לא יחשב קאי רק על המקריב ממש אבל בעלים לאו מקריב נינהו [וקרא דוהקריב המקריב על כרחך דמפרש לי' ר' יוסי בענין אחר דבלאה"נ צריכין לומר כן דאל"כ אחרי דקרי קרא לבעלים מקריב מדוע אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד וליתנהו לבעלים בכלל המקריב אותו לא יחשב] וראב"י ס"ל דסתמא פסול ובעי' מחשבת לשמה וע"כ שפיר יש לבעלים מפני מה להקרא מקריב וע"כ שפיר מפרשי' לקרא דוהקריב המקריב דקאי בפשוטו על הבעלים דקרינהו קרא מקריב מפאת המחשבה שהוטלה עליהם במקרא הזה עצמו וע"כ שפיר מפגלין ואיתנהו שפיר בכלל קרא דהמקריב אותו לא יחשב וא"ל דלראב"י נמי דסתמא פסול מ"מ הא לא גרע משלא לשמה דג"כ הקרבן כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה מלבד בפסח וחטאת וא"כ אכתי אמאי קרוין הבעלים מקריב מפאת המחשבה הרי הקרבן גופי' כשר גם בלעדי המחשבה ואין ההקרבה נצרכת אל המחשבה דז"א דקרבן שלא עלה לבעלים לשם חובה ע"י מחשבת שלא לשמה הוא קרבן אחר ממה שהוא עתה דעתה הוא קרבן לחובה שהפרישו לו ואילו ע"י מחשבת שלא לשמה שאינו עולה לבעלים לשם חובה נעשה נדבה אחרת ע' פירש"י זבחים (ד' ב' ע"ב) ד"ה ואם לאו יהא נדבה דכ' כאילו התנדבת לזה נדבה אחרת ולא לשם הראשונה עכ"ל ואפי' בקרבן נדבה כבר כתבתי לעיל אות ( ) דע"י מחשבת שלא לשמה י"ל דנעקר הקדש הבעלים ונעשה קרבן אחר נדבה מאיליו עש"ה בארוכה וא"כ אותו הקרבן שהוא עתה הרי שפיר צריך אל המחשבה ושפיר קרוין הבעלים מקריב מפאת מחשבתם היינו דע"י מחשבתם הם מקריבין קרבן זה דלולי המחשבה הי' קרבן אחר ודו"ק]

ועפי"ז מובן ג"כ קישור הל' בזבחים (דף מ"ו ע"ב) שם במשנה א"ר יוסי אף מי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שתנאי ב"ד הוא שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ופירשנו בזה לעיל אות מ"ב דתרתי מילי נינהו דר' יוסי אמר אף מי שלא הי' בלבו כו' כשר כו' ועוד דין אחר אמר שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד והוא כמו שאפר כירה מוכן הוא ע' היטב באות הנ"ל]

ואולם הנה עדיין צריך טעם בסמיכות ב' הדינים אלו זה לזה דמשמע דיש להם איזה שייכות וחיבור מדאמר ב' הדינים האלו דייקא יחד ואולם לדברינו כאן הנה נכון הדבר בס"ד דהא דאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד הרי הוא רק מפאת הדין הקדום דאף מי שלא הי' בלבו לשם