גבורות שמונים קנז

לומר דאין עופות ומנחות דנשים בכלל החיוב [וממילא ג"כ אינם בכלל נותר ופיגול דילפי' להו מטומאה בג"ש דחילול חילול ועון עון וכמובן]

וע"כ שפיר יש לנו טעם להא דנאיד הש"ס מילפותא דת"כ הנ"ל מהך קרא דאשר יקדישו בני ישראל ויליף לי' מקרא דאשר הם מקדישים לי דהא איכא נפקותא לעופות ומנחות דנשים וכנ"ל

ואולם הת"כ דיליף באמת לעופות ומנחות מקרא דאל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וא"כ הרי תיקשי באמת דמנ"ל עופות ומנחות דבנות ישראל וכנ"ל וצ"ל דס"ל לת"כ דגם עופות ומנחות דנשים הויין שפיר בכלל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל דאף דהקדש הראשון שלהם הי' מבעליהם בנות ישראל מ"מ הרי חיוב הטומאה רק אחרי ההזאה והקטרת הקומץ דניתר לטהורים ואז הרי כבר קיבלו עוד קדושה ע"י קדושת כלי שנתקדשה המנחה כבר בכלי שרת וכן הקומץ נתקדש בכלי וכן מליקת עוף י"ל ג"כ דחשוב קדושת כלי דהצואר הוא כליו ע' לעיל אות ס"א בארוכה וכן קיבלו קדושה ע"י ההזאה והקטרת הקומץ דמקדשים את הבשר ושירים להתחייב עליהם משום טומאה ואילו ר"ל קדושת הכלי והמליקה וההזאה וההקטרה הרי נעשו בהכרח ע"י כהן זכר וע"כ כיון דגם הם קידשו את העוף והמנחה בקדושה דידהו והם הרי נעשו ע"י בני ישראל דכהנים נמי קרוין בני ישראל וע' יומא (דף ס"ו ע"א) אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו וע"כ שפיר גם הם בכלל קדשים אשר יקדישו בני ישראל כיון דגם הם יש בהם קדושה אשר הקדישום בני ישראל היינו הכהנים בעבודתם ובקדשם אותם בכלי וכנ"ל ואף שהקדושה הראשונה שבהם איננה מבני ישראל רק מבנות ישראל מ"מ בשעת האכילה בטומאה שהכתוב מדבר ממנה שהוא אחר ההזאה כו' הרי כבר יש בו קדושה גם מבני ישראל ולכן שפיר גם הם בכלל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל נינהו דגם הנך הרי קידשום בני ישראל בעבודתן כו' וכנ"ל

ומעתה הנה נמצינו למידין דחיוב הטומאה שמחויבין על הטומאה בעופות ומנחות [וה"ה לענין נותר ופיגול דנהיג בהו דילפי' להו רק מטומאה בג"ש וכנ"ל] יש חילוק בעניינו בין הש"ס דידן לת"כ הנ"ל דלש"ס דידן דיליף לי' מקרא דאשר הם מקדישים לי דקאי בפשוטו על הקדש הבעלים א"כ הרי הקדש הבעלים הוא סבת החיוב וכענין המקרא שינזרו ויפרשו בטומאתם מקדשי בני ישראל וגו' אשר הם מקדישים לי הרי דההקדש היא הסבה באיסור וחיוב הטומאה ומחמתו הוא איסור וחיוב הטומאה וא"כ ג"כ דין וענין נותר ופיגול דבהו הנלמד מג"ש מטומאה הנה ג"כ עניינו מכח הקדש הבעלים דהקדש הבעלים מחייב ענין ודי הנותר ופיגול וכך גזרה תורה משא"כ לילפותא דת"כ הנ"ל דיליף לעופות ומנחות מקרא דאשר יקדישו בני ישראל וזה הרי קאי רק על קדושה שמבני ישראל ולא מבנות ישראל ואין עופות ומנחות דנשים בכלל רק מפאת היות בם קדושת בני ישראל מעבודת הכהן וכנ"ל

א"כ נמצא דבעופות ומנחות דנשים דין חיוב הטומאה וממילא ג"כ דין הנותר והפיגול דנהיג בהו סבתו רק הקדושה אשר בהם מעבודת הכהן ואין אל הקדש הבעלים שהקדישה האשה בעלת העוף והמנחה ענין בהם כלל שהרי לא חייבה תורה על הטומאה מפאת הקדש שלהם כלל רק מפאת הקדושה אשר בם מבני ישראל דהיא עבודת הכהן וכנ"ל וככה ג"כ ענין הנותר ופיגול דנהיג בהו הוא ג"כ רק מפאת עבודת הכהן כיון דדין הנותר ופיגול רק מטומאה הוא דילפי' וא"כ עניינו וודאי ג"כ רק כענין הטומאה וכמובן

ולפי"ז נראה די"ל דראב"י דזבחים (דף מ"ז ע"א) הנ"ל נמי ס"ל כילפותא דת"כ הנ"ל וע"כ י"ל דהא דאמר ראב"י דבעלים מפגלין יש חילוק בזה בין אנשים לנשים דאנשים יכולין לפגל שפיר בכל קרבנות שלהם וגם בעופות ומנחות משא"כ נשים ר בקרבנות בהמה שלהם הוא דיכולין לפגל