גבורות שמונים קנו

הקרבה בטומאה דהא לא מצינו דאפקה קרא להקרבה בלשון נגיעה וכן הוא להדיא לשון רש"י ז"ל הנ"ל אין קריבה זו אלא אכילה כו' הרי דלא קאי רק אאכילה אבל לא אהקרבה וז"פ ואולם מקרא הקדום דכתיב וינזרו דביאורו פרישה כמבואר שם בפירש"י ג"כ הנה זה שפיר כולל גם שתיהן אכילה והקרבה שיפרשו מן הקדשים בהיותם טמאים הן מאכילה והן מהקרבה וכמובן

והנה עתה הנני להציע לשון הגמ' זבחים (דף ט"ו ע"ב) זר מנלן (דפסול לעבודה) דתני לוי דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל וגו' בני ישראל למעוטי מאי אילימא למעוטי נשים (כדדרשי' בכל דוכתא בני ישראל ולא בנות ישראל) קרבן נשים בטומאה קרב כו' אלא ה"ק בני ישראל ולא יחללו (ה"ק קרא וינזרו מקדשי יתרחקו בטומאה מכל הקדשים ובני ישראל ג"כ לא יחללו היינו הזרים אף הם יזהרו שלא יחללו את הקדשים בעבודתם לימד על זר שעבד שחילל את הקדשים ופסלם ע"ש ברש"י)

והנה מבואר איפוא דהש"ס עצמו עמד ע"ז דראוי לדרוש בני ישראל דמקרא קמא דוינזרו הנ"ל לומר בני ישראל ולא בנות ישראל ואתי למעוטי נשים ודחי זה דאטו קרבן נשים בטומאה קרב ובפירש"י שם בתמי' וכי יש כח בקרבן נשים לדחות הטומאה עכ"ל והכוונה מבוארת דכיון דקרא דוינזרו כולל גם הקרבה וכנ"ל וע"כ לענין הקרבת קרבן בטומאת הגוף וודאי א"א לומר דכוונת הכתוב דקרבן אנשים אין קרב בטומאה וקרבן נשים קרב בטומאה דהא ההקרבה בטומאת הגוף למזבח הרי איננו בזיון הקודש לבד כ"א גם בזיון המזבח ועיקר החטא הוא בזיון המזבח שמקריבין לו בטומאה וכמובן דהא משכחת הקרבה בטומאת הגוף והקודש לא יוטמא כלל וכמובן

ועיין חולין (דף ג' ע"א) ופסחים, (דף ע"ט ע"א) וא"כ הרי אין החטא נגד הקודש רק נגד המזבח וכלפי הגבוה כביכול שמקריבין אליו בטומאת הגוף וכמובן ואם כן בזה הרי אין נפקיתא במעלת וערך הקודש עצמו אם גדולה מעלתו או זוטר ואדרבה בגדלות מעלת הקודש יש לו כח יותר לדחות הטומאה כענין קרבן הקבוע לו זמן דדוחה את הטומאה מפני מעלתו וע"כ כיון דהחילוק בין אנשים ונשים הרי הוא רק דנשים זוטר ערכייהו מנשים דפטורין ממ"ע שהז"ג וכמובן וא"כ אי נימא דיש חילוק בזה בין קרבן אנשים לקרבן נשים היינו ע"כ ג"כ מפאת דקרבן נשים זוטר ערכו מקרבן אנשים וא"כ ממילא הרי א"א להיות הכוונה כאן בהך בני ישראל למעט נשים כיון דקרא לענין הקרבה בטומאה נמי איירי ולענין הקרבה דהחטא נגד המזבח שמקריבין אליו בטומאת הגוף מה לי אם זוטר ערך הקרבן הנקרב או לא ואדרבה כל שערך הקרבן זוטר טפי אזי איסור ההקרבה בטומאה גדול יותר דאין כח לקרבן בקטנות ערכו לדחות איסור ההקרבה בטומאה וכנ"ל וע"כ גוף הענין הרי מכריח לומר דלא הי' הכוונה בהך בני ישראל שבמקרא זה למעט נשים רק אתי לדרשא אחרינא בני ישראל ולא יחללו לומר דזר מחלל עבודה וכנ"ל וא"כ כיון דבני ישראל שבמקרא זה ההכרח שאין ממעט נשים כיון דקאי גם על הקרבה וכנ"ל א"כ כיון דאין ממעט נשים וגם קדשי נשים בכלל המקרא א"כ ממילא שפיר גם הך דאשר הם מקדישים לי דאתי לרבויי עופות ומנחות קאי שפיר גם על עופות ומנחות של נשים וכמובן משא"כ במקרא הב' כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל דקאי רק אאכילה לחוד ואיסור אכילת קדשים בטומאת הגוף הרי הוא רק מפני בזיון ופגם הקודש הנאכל לבד א"כ בזה הרי שפיר תלוי בערך הקודש ומעלתו ואם זוטר מעלתו שפיר י"ל דאין חייבין על פגמו ואכילתו בטומאה וכמובן וא"כ הרי שפיר הדר סברת הה"א דגמ' זבחים (דף ט"ו ע"ב) הנ"ל לדוכתה לומר דבני ישראל שבמקרא זה ממעט נשים וע"כ אילו איתרבאי עופות ומנחות רק מהאי קרא הרי הי' ראוי