גבורות שמונים קנד

ברשותו והרי אין חמץ ברשותו ולא בעי' שיחול הנדר קודם התחלת זמן איסור חמץ דייקא וכמובן

והנה זה הרי פשוט ג"כ דאף דהקדש בעי מכם ודבר האסור לאדם בהנאה מפאת נדר וכדומה כיון דלאו דילי' הוא ולא מיקרי לכם אזי גם להקדישו אינו יכול דהא לא הוי מכם וכמובן מ"מ אם יאמר אדם בהמה זו כשאקדישנה עם חלות הקדישה תיאסר עלי בהנאה בנדר אזי שפיר ההקדש חייל והוא קרבן כשר לצאת בו י"ח כיון דלפני ההקדש הי' שלו והרי שפיר הוא מכם ושפיר הי' יכול להקנותו לגבוה ומה שעם ההקדש יהי' אינו שלו גם מפאת הנדר זה וודאי הא לא איכפת לן דכשחל ההקדש הרי בלא"ה אינו שלו ומנין לנו לומר דבשעת הויית ההקדש בעי' שיהי' שלו לולי ההקדש וז"פ

ולפי"ז אם יאמר אדם בהמה זו לכשאקדישנה תיאסר עלי בהנאה בנדר עם ההקדש אזי שפיר לא יוכל לפגל עוד בקרבן זה דכיון דבאמת בלא"ה לא הי' לו לפגל ולפסול הקרבן ע"י מחשבת פיגולו כיון דהקרבן הוא של גבוה וא"א אדשא"ש ורק דעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לזה א"כ כיון דענין עשאו זה מצינו רק לגבי ענין ההקדש שהרי כל קרבן הוא הקדש ושל גבוה מפאת ההקדש ועל כרחך דעשאן כו' דאל"כ הרי תמיד לא יוכל לפגל וא"כ עכ"פ כיון דאין לנו ראי' דעשאו כו' רק לגבי ההקדש א"כ היכא דבלא"ה אינו שלו גם שלא מפאת ההקדש שוב הא הדרינן לסברא דא"א אדשא"ש ואין כח למחשבתו לתפוס במה שאינו שלו דאפי' בהפקר נמי אמרי' לסברא דא"א אדשא"ש כמבואר במשניות שביעית וא"כ ה"נ כיון שגם זולת ההקדש בלא"ה אינו שלו מפאת איסור הנאה שמחמת הנדר וה"ל הפקר ואינו ברשותו מכח זה א"כ שפיר אין למחשבתו לתפוס כלל ואין לו כח לפגל ולפי"ז הרי הי' עצה פשוטה במנחת סוטה להדירה מן המנחה שתאסור המנחה על עצמה בהנאה משעת חלות הקדישה וע"כ תו לא תוכל לפגל עוד כלל וז"פ ונכון בס"ד

ומובן מאיליו דדברינו אלה הם לפי צד סברא דנימא דהסוטה היא בעלים גמורים במנחתה דגם זה יש לו פנים והיינו דהמנחה נעשית שלה רגע לפני ההקדש מקרא דמנחתה וממנה היא שבאה להקדש דבזה שפיר כיון דעם ההקדש נאסרת עלי' בנדר לכן בשעת ההקדש אינה שלה ואינה יכולה לפגל עוד וצריך ג"כ שיהי' הויות הנדר רק עם ההקדש ולא קודם לו אפי' רגע דאילו יהי' קודם לו שוב א"א שתבוא ממנה להקדש כיון דכבר לפני ההקדש אינה שלה מפאת הנדר ותו לא חייל הקדש המנחה כלל ועכ"פ פסולה היא כיון דצריך שתהי' המנחה שלה ויבוא ממנה להקדש מקרא דמנחתה וכנ"ל ויש עוד אופן אחר בצד סברא זו לומר דהמנחה שלה לגמרי אף דאינה שלה לפני ההקדש והיינו דנאמר דנחשב מגזה"כ כאילו זכתה בה מן הבעל מיד עבור ההקדש כהך דנדרים (דף ל"ד ע"ב) היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש כו' דנחשב זה ג"כ שבאה המנחה ממנה להקדש וקרוי' שפיר מנחתה כמו בהך דנדרים דצריך ג"כ שיהי' שלו דאיש כי יקדיש את ביתו כתי' מה ביתו ברשותו כו' והיינו דמה שבא מכחו להקדש דזכה מהפקר עבור ההקדש נחשב כאילו הי' שלו בפועל והקדישו ואם גם נאמר באופן זה ג"כ יתכן תירוצינו הנ"ל וג"כ צריך שיהי' הוית הנדר רק עם ההקדש יחד והייתי צריך להאריך בהסברת הדברים ואין בו צורך כ"כ כי יבינהו המבין מעצמו

[ודע דגוף ספיקו של הפמ"ג הנ"ל לענ"ד הוא גמ' ערוכה לכאורה בב"ק (דף ס"ט ע"ב) אמר רבא אי לאו דא"ר יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד הוי אמינא מאן תנא צנועין ר"מ היא לאו אר"מ מעשר ממון גבוה הוא ואפ"ה לענין פדי' אוקמי' רחמנא ברשותי' כו' אף האי קודש דכתיב גבי כרם רבעי אע"ג דלאו ממון דידי' לענין אחולי אוקמי' רחמנא ברשותי' דהא כי איתי' ברשותי נמי הא לאו דידי' הוא והא מצי מחיל מש"ה מצי מחיל כו' ע"ש סברת רבא דכיון דבלא"ה אינו ברשותו רק ממון גבוה