גבורות שמונים קנג

ואפי' מחשבת זריקת דם והקטרת קומץ נמי רק אז הוא דחיילין דהא הושוו להדדי

ועיין תוס' מעילה (דף ו' ע"ב) ד"ה שלא דזריקת פיגול יש לה יותר להוציא מידי מעילה מלהביא לידי מעילה משום דלהוציא ההכרח לה שתוציא הבשר מידי מעילה ותתירנו דאל"כ א"א לפיגול לחול כלל דלא שייך חלות פיגול רק כשניתר הבשר לאכילה עש"ה וע"ע תוס' מעילה (דף ג' ע"ב) ד"ה קומץ בדבריהם שם (דף ד' ע"א) עש"ה [ועוד דהא אנן לענין פיגול דבעלים קיימינן וא"כ לפמ"ש כבר כ"פ דאין פיגול לבעלים רק בזריקה דמכפרא ושכנגדו במנחה נמי שייכא מחשבתו רק בהקטרת קומץ ובה הרי יוכל לחשב רק על אכילת השירים וא"כ מחשבה על אכילת השירים חוץ לזמנן וודאי הא א"א לה לחול רק בשעה שניתרים וחזיין לאכילה וכנ"ל והיינו במשילת האור ברובו וע' לעיל אות נ"ג]

וע"כ נראה דהא דאמר ראב"י דבעלים מפגלין הוא רק בזבחים דכשבא הפיגול לחול היינו בזריקה אז הבעלים בעלים עדיין דעם הזריקה הוא שמתכפרים ויוצאין ידי מצוותן וישנן לב' הדברים כאחת ולכן שפיר יכולין לפגל משא"כ במנחות דכפרת הבעלים ויצאתן ידי מצותן היא מיד במשילת האור וא"כ הרי כבר קיבלו אז הבעלים את שלהם ואינם בעלים עוד דגוף הקרבן הרי הוא של גבוה ואין לבעלים בו רק הכפרה וקיום המצוה וכמ"ש כבר כ"פ וא"כ משמשלה בו האור דכיפרו בעלים וכבר קיבל את שלהם הרי מסתלקים מהיות בעלים עוד ואילו הפיגול אין חל רק עד שתוצת האור ברובו וא"כ הרי כשבא הפיגול לחול הרי אין הבעלים בעלים עוד כלל דכבר נסתלקו מלפני זה מהיות בעלים עוד ולכן שפיר אין כח לפיגולם לחול כיון דרק מכח ענין הבעלים הוא שמפגלין ואילו כשבא הפיגול לחול הרי כבר נסתלקו מקודם עוד מהיות בעלים ורק בזבחים דבאין הדברים כאחת כפרת הבעלים וחלות הפיגול לכן שפיר חייל פיגול דידהו וכנ"ל וא"כ הא לק"מ ממנחת סוטה דאין במנחות פיגול לבעלים כלל גם לראב"י דבמנחת סוטה נמי נעשה פעולת הבירור מיד במשילת האור בקומץ כמו בשאר מנחות פעולת הכפרה וכמובן

עז) עי"ל דכבר כתבתי כ"פ דק' להבין הך דבעלים מפגלין הא אינן בעלים כלל דהא הקרבן הוא של גבוה ומדוע יוכלו לפגל הא אין אדם אוסר דשא"ש ובשלמא כהן מצי אסר דעושה מעשה וע"י מעשה אדם אוסר דשא"ש אבל בעלים שאין עושין מעשה מדוע יוכלו לאסור ע' אות א' ובכמה אותיות וצ"ל דכיון דהא דבעלים מפגלין לראב"י גזה"כ הוא וכנלמד מקרא דוהקריב המקריב דקריי' קרא לבעלים מקריב והלכך איתנהו ממילא בכלל המקריב אותו לא יחשב וע"כ רחמנא אחשבינהו בעלים לענין זה שיוכלו לפגל וגזה"כ הוא וה"ז כענין ב' דברים שאינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו כך כאן עשאן הכתוב כאילו הי' שלהם לענין שיוכלו לפגל וכמובן

ולפי"ז נראה לפי המבואר בפמ"ג בפתיחה לה' פסח פרק א' וז"ל ולכאורה מי שאמר חמצו עליו בהנאה קודם איסורו כשבא פסח אין עובר בב"י דלאו דילי' ונהי דב' דברים אינן ברשותו ועשאן הכתוב כאילו ברשותו חדית רחמנא אבל כה"ג לא וע' סי' תרמ"ט ס"ב המודר הנאה מלולבו לא הוי שלכם כו' עכ"ל והנה מ"ש ז"ל דמי שאסר חמצו עליו בהנאה קודם איסורו כו' לענ"ד אפי' אם לא אסר ע"ע קודם איסורו רק עם התחלת שעת איסורו כגון שאמר חמץ זה יאסר עלי' בהנאה משעה ששית ערב פסת לדיעות דב"י הוא מחצות או שאמר מלילה לדיעות דהוא רק בלילה אזי ג"כ י"ל דאין עובר דבשעת איסורו הא בעי' דניהוי ברשותו כי היכי דיעבור בב"י ואף דבשעת איסורו בלא"ה אינו ברשותו מכח האיסור חמץ מ"מ לענין זה עשאן הכתוב כו' אבל אם אינו ברשותו באותו זמן גם מכח דבר אחר כאיסור הנדר המפקיעו מרשותו שוה שפיר אין לו לעטר בב"י כיון דבעצם מכח דבר אחר אינו