גבורות שמונים קנב

לר' חנינא משמשלה כו' לקלוט ולהתיר ה"ז הקטרה גמורה ובוודאי דיצאו כבר בעלים ידי מצותן ג"כ וז"פ

וא"כ ע"כ לומר להיפוך דכפרת הבעלים הוי לכ"ע במשילת האור וכי פליגי בהיתר השירים הוא דפליגי דכפרת הבעלים הא אין תלוי' בענין ההיתר דהא גם היכא דאין הזריקה עושה פעולת היתר כלל ג"כ הרי נתכפרו בעלים ויצאו ידי מצותן דהא אפי' באבד בשר כולו ס"ל לר"א דיש דם אעפ"י שאין בשר וכן שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה קיי"ל במנחות (דף ט' וי"ב) דמקטיר קומץ עליהן והמנחה כשירה אף דהשירים אסורין באכילה ואין ההקטרה מתירתם ע"ש

ואולם מזה לכאורה אין ראי' דשם אין החסרון בהזריקה וההקטרה דהזריקה וההקטרה הרי נעשו כתיקנן ופועלים מצד עצמותן גם פעולת ההיתר ומה שלא הותרו הבשר והשירים בפועל הוא מפאת חסרון שבבשר ובשירים מפאת שאין בשר וחסרו השירים אבל הזריקה וההקטרה מצד עצמותם הרי עושים גם פעולת ההיתר אלא שאין שם הדבר הניתר או שיש לו חסרון שאין יכול לקבל את ההיתר ודו"ק (וע' כזה בתוס' זבחים (דף כ"ז ע"א) ד"ה יצא]

ואולם יש ראי' מזריקת דם בטומאה דג"כ אין מתיר הבשר ואעפ"י שהקרבן כשר ושם החסרון בהזריקה עצמה במה שהדם טמא ואעפ"כ הקרבן כשר ויצאו הבעלים ידי מצותן הרי דמצות הבעלים והכשר הקרבן לא אגיד בהיתר השירים (וע' תוס' יומא (דף ז' ע"א) ד"ה דם מש"ש לחלק בענין זה בין אי טומאה דחוי' בציבור להותרה דאי טומאה הותרה אזי השירים ג"כ ניתרים אף שהדם טמא כל שאין טומאה בהשירים עצמן ויש לדון בדבריהם טובא והארכתי בזה במ"א ואכ"מ]

ויש עוד ראי' מזריקה שלא במקומו ע"ג הכבש שלא כנגד היסוד כו' דס"ל לשמואל בזבחים (דף כ"ו ע"ב) דנתכפרו בעלים ואעפ"כ הבשר פסול מה"ת ואין ניתר ע"י הזריקה שלא במקומו עש"ה ושם ג"כ הרי החסרון בהזריקה וא"כ ה"נ שפיר י"ל דהבעלים יצאו ידי מצותן ונתכפרו מיד במשילת האור הואיל ונעשה לחמו של מזבח וכבר נתקבל לגבוה ואף דלא הוי הקטרה עדיין להתיר השירים וא"כ אחרי דקיי"ל להלכה בהך פלוגתא דמנחות (דף כ"ו ע"ב) כר' יוחנן דאמר משתצית בו האור ברובו וכמבואר ברמב"ם (פי"ב ממעשה קרבנות) א"כ נמצינו למידין דיש חילוק בזה בין זבחים למנחות דבזבחים באה כפרת הבעלים והיתר הבשר כאחת בהזרק הדם על המזבח משא"כ במנחות אן באין ב' הדברים כאחת דכפרת הבעלים באה במשילת האור בקומץ והיתר השירים בא באיחור במשילת האור ברובו ואילו נאבד הקומץ והפריחו הרוח קודם משילת האור ברובו אין השירים ניתרים וכנ"ל

ולפי"ז נראה דהנה ענין הפיגול וודאי דהוא תלוי בהיתר השירים וכמבואר בזבחים (דף כ"ז ע"א) זריקה דשריא בשר באכילה מייתא לידי פיגול זריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתא לידי פיגול ויליף לי' מדכתי' אם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי דבעי' זריקה המתרת האכילה וא"כ כיון דכולי' פיגול ילפי' לי' רק מהאי קרא א"כ פשוט דאין חלות פיגול רק בשעה שניתר חלק הנאכל לאכילה ועוד דהא הושוו אכילת אדם ואכילת מזבח בפיגול ומחשבה אאכילת אדם הא וודאי לא חיילא רק בשמה שניתר וראוי לאכילה דכ"ז שאין ראוי לאכילה א"א שתחול בו מחשבת אכילת חוץ לזמנו וכהך דזבחים (דף ל"ו ע"ב) שהבאתי כבר כ"פ תדע דבשר לפני זריקה לא חזי וכי מחשב בי' מיפסיל ולא היא התם זריק ומיחזי כו' והיינו דכיון דלא מיקבע פיגול אלא בזריקה ואז הרי ניתר הבשר וראוי לאכילה לכן שפיר חיילא אז מחשבת אכילתו חוץ לזמנו וא"כ הרי א"א עכ"פ שתחול מחשבת אכילת אדם חוץ לזמנו רק בשעה שניתר לאכילה וא"כ ה"ה במחשבת אכילת מזבח