גבורות שמונים קנא

אלא קומץ בלבד מנחה מנין ת"ל מנחה שאר מנחות מנין ת"ל כל המנחה כו' בעי ר' מרי חימצה בראשו של מזבח מהו אשר תקריבו אמר רחמנא והא אקרבה או דילמא מחוסר הקטרה כמחוסר מעשה דמי תיקו והשתא דנפקא לי' מכל המנחה אשר תקריבו ל"ל כו' ובתוד"ה אשר תקריבו ל"ל וז"ל תימא הא איצטריך דמחמץ בראשו של מזבח דפטור כדאמרן או לכל הפחות אחר שתוצת האור ברובו דאשר תקריבו אמר רחמנא והא איקרבא עכ"ל התוס' ומדנקטו התוס' רק חימוץ בראשו של מזבח או אחר שתוצת האור ברובו משמע דאם לא מיפטר מיד מכי העלה בראשו של מזבח אזי אין נפטר עוד אחרי שמשלה בו האור רק משתצית האור ברובו הוא דיש לו להיות פטור מטעמא דאשר תקריבו א"ר והא איקרבא וא"כ משמע דמשילת האור לא חשוב הקרבה ורק אחרי הצתת האור ברובו הוא דחשיב שכבר הוקרב לענין ליפטר על החימוץ וא"כ י"ל דה"ה לענין מצות הבעלים ג"כ לא יצאו ידי מצותן טרם הוצת האור ברובו כיון דלא חשוב הוקרב עדיין וא"כ הרי עדיין לא יצאו ידי מצות ההקרבה המוטלת עליהם ואולם הרי התוס' כתבו או לכל הפחות אחר שהוצת האור ברובו וא"כ הרי יוכל להיות דהתוס' גופייהו מספקא להו בהכי אי נימא דההעלאה בראשו של מזבח אין פוטרת מתי הוא נפטר על החימוץ אם במשילת האור דהוי לי' נקלט או בהצתת האור ברובו דהותרו השירים וע"כ כיון דמספקא להו מילתא לכן נקטו מילתא פסיקתא בקושיתם דלכל הפחות אחרי שהוצת האור ברובו הרי ודאי פטור וא"כ הא איצטריך אשר תקריבו להכי מיהת לפטור אחרי הצתת האור ברובו שכבר תוקרב אבל בגוף הדבר יוכל להיות שפיר דגם התוס' מספקא להו מתי יש לו להחשב הקרבה לענין שאר מילי ליפטר על החימוץ וכדומה אי אזלי' בי' בתר קליטה דהוי משמשלה בו האור או בתר היתר השירים דהוי משהוצת האור ברובו וא"כ הא אין ראי' מדברי התוס'

והנה נזכרתי עוד דברי הירושלמי יומא פ"ב ה"א אמר רבי חנינה קומץ שנתנו על גבי האישים והפריחתו הרוח בפריחה האחרונה נתכפרו הבעלים ויצאו השירים ידי מעילה ר' יוחנן אמר משיאחוז האור ברובו עכ"ל הירושלמי. ותיבות „בפריחה האחרונה“ שבירושלמי אין להם מובן ולפי הענין נראה דצ"ל משמשלה האור או לשון אחר מורה ע"ז ואולי צ"ל במשילה הראשונה היינו משמשלה בו האור ראשונה כבר נתכפרו הבעלים ואעפ"י שעדיין לא אחז האור ברובו ואיך מיהת הרי נראה בעליל דפלוגתת הירושלמי היא עצמה פלוגתת הבבלי הנ"ל וגם בעלי המאמר הן הם וכ"כ הקרבן העדה שם דהיא פלוגתת הבבלי הנ"ל עש"ה וא"כ בירושלמי הרי הפלוגתא ג"כ לענין אי נתכפרו הבעלים וא"כ הא מבואר איפוא לכאורה דלר' יוחנן גם בעלים לא נתכפרו עד שתאחוז האור ברובו

ואולם באמת אדרבה מזה הוא דיש סעד לסברתנו דאחרי דבירושלמי הוזכרה הפלוגתא לענין ב' דברים היינו לענין אי נתכפרו הבעלים ולענין היתר השירים אי יצאו ידי מעילה ואילו בבבלי הוזכרה הפלוגתא רק לענין היתר השירים לחוד וכדאמר קומץ מאימתי מתיר את השירים לאכילה א"כ נראה דהבבלי חלוק בזה עם הירושלמי וס"ל להבבלי דפלוגתתם רק לענין היתר השירים לחוד אבל לענין כפרת הבעלים לא פליגי וא"כ ע"כ דכפרת הבעלים הוי לכ"ע משמשלה בו האור דא"ל להיפוך דכפרת הבעלים הוי לכ"ע רק משתצית האור ברובו דזה וודאי אינו דלר' חנינא דהיתר השירים הוי מיד משמשלה בו האור א"כ כיון דחשיבא הקטרה להתיר השירים וודאי דכבר נתכפרו בעלים ג"כ ע' זבחים (דף כ"ו ע"ב) חי איכא זריקה דלא מכפרה ושריא בשר באכילה כו' וא"כ ה"נ הקטרת קומץ דבמקום זריקה קאי וודאי דא"א שתתיר השירים לאכילה אם אין עושה פעולת הכפרה וא"כ לר' חנינא דהיתר השירים הוי מיד משמשלה בו האור ע"כ דכפרת הבעלים הוי ג"כ מיד דמי איכא הקטרה דלא מכפרה ושריא כו ובלאה"נ פשוט מסברא דכיון דהוי הקטרה