גבורות שמונים קנ

דבעלים מפגלין שייך רק בזבחים דבזבחים הא גם ר' אליעזר מודה דהמחשב לזרוק מקצת דם למחר הוי פיגול דמודה ר"א בדמים כמבואר בזבחים (דף מ"ב ע"א) ועוד בכמה דוכתי

וע"כ שפיר אם הבעלים מחשבין לזרוק דמו למחר שפיר הוי פיגול דאף דהמחשבה חיילא רק על הענין אשר להם בדם וה"ל כמחשבה רק על מקצת דם מ"מ הא גם מחשבה על מקצת דם מפגלת משא"כ במנחות דמבואר ברש"י הנ"ל דאין פיגול לר' אליעזר רק במחשבה אכולי' קומץ או כל השירים וכנ"ל לכן שפיר אין עוד מחשבה לבעלים כלל דמחשבת בעלים הוי תמיד רק על מקצת קומץ או מקצת שירים וכנ"ל ודו"ק היטב כי הוא נכון מאוד בעזה"י

עו) עי"ל טעם אחר דהא דאמר ראב"י דבעלים מפגלין הוא רק בזבחים אבל במנחות אפי' לראב"י אין פיגול לבעלים וזה עפ"י גמ' מנחות (דף כ"ו ע"ב) איתמר קומץ מאימתי מתיר שירים באכילה ר' חנינא אמר משמשלה בו האור ר' יוחנן אמר משתצית בו האור ברובו ופריך התם אדר' יוחנן מהא דתני' דדברים שדרכן ליקרב ביום כגון הקומץ והלבונה כו' מעלן ומקטירן עם בא השמש והן מתעכלין והולכין כל הלילה כו' והא עם בא השמש לא משכחת לה שתצית האור ברובו (שאין עוד שהות ביום לזה) ומשני לא קשיא כאן לקלוט כאן להתיר וברש"י לקלוט שיהא מזבח קולטו שלא יפסל עוד בשקיעת החמה הוי משמשלה בו האור אבל להתיר שירים לא הוי הקטרה עד שתצית בו האור ברובו ע"ש והנה יש לספק לענין מצות הבעלים אימתי יצאו הבעלים ידי מצותן אי אזלי' בי' בתר קליטה ומשמשלה בו האור דהוי הקטרה לקלוט יצאו גם בעלים ידי מצותן א"ד אזלינן בי' בתר היתר שירים ולא נפקי ידי מצותן עד שתצית בו האור ברובו דהוי הקטרה להתיר השירים ונלענ"ד אם שאין זה ברור בעיני אבל נראה לומר כן דלענין מצות הבעלים אית לן למיזל בתר קליטה ומיד משמשלה בו האור יצאו ידי מצותן דמצות הבעלים היא רק ההקרבה לגבוה דזה כל עיקר ענין התנדבות הקרבן להקריב הדבר לגבוה והקרבתו הדבר ונתינתו לגבוה היא המכפרת על הבעלים וע"כ כיון דשמשלה בו האור הוי קליטה ונעשה לחמו של מזבח דמה"ט אין נפסל עוד בשקיעת החמה וכדאמר כאן לקלוט כו' והטעם משום דכבר נעשה לחמו של מזבח ונחשב שכבר קלט וקיבל המזבח את כולו ובדבר הנקלוט מן המזבח אין עוד פסול שקיעת החמה ולינה וע' זבחים (דף מ"ג ע"א) דקומץ פיגול שהעלהו ומשלה בו האור פקע פיגולו ממנו ואפי' עלה אח"כ ירד ולא זה לבד רק אפי' אסקי' רק לפלגי' ופלגי' מחית אארעא ומשלה האור בפלגא שעל המערכה מסקינן לאידך פלגא דעל ארעא לכתחלה דמשמשלה בו האור נעשה כולו לחמו של מזבח עי"ז ע"ש ברש"י ד"ה לא צריכא וע"כ כיון שכבר הוא לחמו של מזבח במשילת האור הרי כבר הוקרב איפוא וניתן לגבוה ולכן שפיר יצאו הבעלים ידי מצותן ונתכפרו

[ועיין תוס' מנחות (דף כ"ו ע"ב) שם ד"ה קומץ מאימתי מתיר את השירים לאכילה וז"ל הוי מצי למינקט אימורים דכמה דלא מיקטרי אימורים לא מישתרי בשר באכילה אלא משום דכי נטמאו או שאבדו מישתרי בשר לא פסיקא לי' אבל קומץ פסיקא לי' עכ"ל ולענ"ד י"ל דבאימורים לא פליגי ר' חנינא ור' יוחנן כלל ומישתרי בשר לכ"ע משמשלה האור באימורים וזה דכיון דבאימורים כי ליתנהו מישתרי בשר באכילה ורק כי איתנהו הוא דמעכבי ע"כ משמשלה בם האור דנעשו לחמו של מזבח עי"ז וכנ"ל וכבר קיבלם הגבוה איפוא לכן ממילא חשוב זה מיהת ליתנהו לאימורים שכבר אינם עוד אצלינו שהרי כבר קיבלם הגבוה ודו"ק היטב מאוד]

ועיין מנחות (דף נ"ו ע"א) ת"ר אילו נאמר אשר תקריבו לד' לא תעשה חמץ הייתי אומר אין לי בלא תעשה חמץ