גבורות שמונים יד

ט"ז ע"א) במשנה פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ ר' מאיר אומר פיגול וחייבין עליו כרת וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר ובגמרא שם אמר רב מחלוקת שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה אבל נתן הקומץ במחשבה והלבונה בשתיקה ד"ה פיגול שכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה כו' איתיבי' כו' (מהא דתניא) נתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה רמ"א פיגול וחייבין עליו כרת וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר קתני מיהא נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה ופליגי (רבנן) כו' תרגמא ר' חנינא בב' דיעות (דאחד הקטיר קומץ במחשבה ואח"כ הקטיר חבירו לבונה בשתיקה דליכא למימר ע"ד ראשונה עשה, רש"י) ת"ש דמים הניתנין על מזבח הפנימי כגון מ"ג של יוה"כ וי"א של פר כהן משוח כו' פיגל בין בראשונה ובין בשני' ובין בשלישית רמ"א פיגול וחייבין כו' וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר קתני מיהא פיגל בין בראשונה כו' ופליגי וכ"ת ה"נ בשתי דיעות הניחא למ"ד בפר ואפי' בדמו של פר אלא למ"ד בפר ולא בדמו של פר מא"ל עכ"ל הגמ'

וקשה לתי' הנ"ל דאפי' למ"ד בפר ולא בדמו של פר מ"מ בנטמא מודה וא"כ הא אכתי משכחת לה ב' דיעות בנטמא הראשון אחר מתנות בין הבדים ונכנס אחר לתת שאר המתנות ועל כרחך לומר דכיון דמה דנכנס אחר הוא רק משום דהוא שלוחו של ראשון וחשוב כאילו הראשון עצמו העובד וה"ל בפר עצמו ולא בדמו וכנ"ל ע"כ כיון דהוא שלוחו לכן עבודתו על דעתו הוא וע"כ כיון דהראשון פיגל בבין הבדים ולגבי' הא אמרי' דהסתמיות הוא כדעתו הראשונה וכדאמרי' כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה ע"כ גם השני שלוחו עבודתו סתמיות על דעת משלחו זאת היא נעשית וה"ל כאילו פיגל הוא גופי' בכולן ושייך שפיר סברת רב דכל העושה על דעת הראשונה הוא עושה כמו אילו הי' גומר בעצמו כל העבודה כיון שגם האחר הוא שלוחו וא"כ הרי מבואר בזה לסברת הת"י הנ"ל דכהן העובד בשליחות אחר ויש להאחר ההוא מחשבת פיגול מתייחסת המחשבה ההוא לכהן העובד דסתמיות עשייתו הוא על דעת משלחו וע"כ ה"נ ס"ל כזה לראב"י דכיון דהכהן המקריב הוא שליח הבעלים מדקריא קרא לבעלים מקריב והם אינם מקריבים כלל וע"כ דהכהן המקריב הוא שלוחם כנ"ל וע"כ ממילא מתייחסת מחשבת הפיגול דבעלים לכהן עצמו דסתמיות עשייתו הוא ע"ד משלחו ולכן בעלים מפגלין [וע' לקמן אות מ"ג ותמצא הסברת דבר זה עוד לנכון בעזה"י] ולפי"ז אם יחשוב הכהן בפירוש שאינו עובד על דעת משלחו ואף אם הבעלים מחשבין מחשבת פיגול מ"מ אין הוא חפץ במחשבה ההוא ואינו עושה על דעתו בזה א"כ שוב לא יועיל פיגול הבעלים כלל וא"כ במנחת סוטה שפיר הרי הי' הכהן יכול לחשב בפירוש כן ושפיר לא יכלה הסוטה לפגל

כ) עי"ל דנהי דילפי' מקרא דוהקריב המקריב דגם הבעלים קרויין מקריב מ"מ הרי הכהן הוא ג"כ מקריב וא"כ הרי יש ב' מקריבים לקרבן הכהן והבעלים וא"כ י"ל דלא הי' ראוי באמת למחשבת שום אחד מהם להועיל לפגל דה"ל כעין זוז"ג דשרי באין בזה כדי לחמץ ואין בזה כדי לחמץ דאין אז בכח האיסור לאסור כיון שאין גם הגורם השני אוסר וה"נ ה"ל כאין בזה כו' ואין בזה כו' דא"א להבעלים להקריב זולת הכהן וגם לכהן לבדו א"א כיון דעל כורחי' קריא רחמנא לבעלים מקריב וכמובן ואם דיש לחלק בין גורמים לעושים מ"מ יש מקום ג"כ לומר כדברינו דלא הי' ראוי לאחד מהם לבד לפגל כיון דאין הוא לבדו המקריב רק עם השני כי היכי דאין גורם אחד אוסר כיון שאין הוא לבדו הגורם רק עם השני [ויש קצ"ע בזה בהך דשבת (דף צ"ב ע"ב) דמחייבינן בזה אינו יכול וזה אינו יכול אלמא דמתייחסת המעשה לכל אחד מהם בפ"ע ואילו בזוז"ג אין מתייחס לכל אחד בפ"ע מדאין האיסור לבדו יכול לאסור ונהי