גבורות שמונים קמו

יוסי פליג ואמר דזה מחשב וזה עובד לא אמרי' ואיפסיקא שם הילכתא כר' יוסי ע"ש ולהנ"ל הנה אנן הא קיי"ל כר' יהושע דכריתות הנ"ל דאין הלכה כר"א וכנודע וא"כ הא סבירא לן להלכה דחשיבא שפיר מחשבה אף דאין זה המבוקש בעצם וע"כ ג"כ לא קיי"ל כהך דבעלים מפגלין דא"כ הא תיקשי לן מסוטה דהיתה יכולה לפגל המנחה במחשבת אכילת מחר כדי שתיפסל ואף דאין מבוקשה האכילת מחר רק הפסול ולכן קיי"ל להלכה דזה מחשב וזה עובד לא אמרי' משא"כ ר"א לטעמי' דפליג אר' יהושע דכריתות הנ"ל וס"ל דהמחשבה נידונית כפי המבוקש העצמיי לכן שפיר ס"ל ג"כ דבעלים מפגלין דמסוטה אין קושיא דכיון דמבוקשה רק הפסול לא האכילת מחר אין זה מחשבת אכילת מחר כלל וכנ"ל וראב"י דזבחים הנ"ל י"ל ג"כ דס"ל כר"א דכריתות הנ"ל ולכן ס"ל שפיר ג"כ דבעלים מפגלין ודו"ק היטב מאוד בכ"ז כי הדברים נכונים מאוד בעזה"י: [וידידי הרב החו"ב מו"ה צבי לופטיג נ"י מפה הזכירני הגמ' פסחים (דף מ"ו ע"ב) ומשום הפסד ממונו שרינן איסורא דאורייתא א"ל אין משום הפסד ממונו גמר בלבו לאכול כזית כו' וא"כ ה"נ ראוי לומר דכיון שהוא רוצה בפסול המנחה גמרה בלבה ורוצה באמת שיתאכלו שירים למחר כדי שתיפסל המנחה ויש לחלק בדברים טובא ומה גם דהוא שם רק סברת ר' חסדא דלית לי' הואיל משא"כ לרבה דאית לי' הואיל והכי קיי"ל הרי י"ל דלית לן באמת סברא זאת רק הטעם שם בהך דמסוכנת בפשיטות משום הואיל וכדיוקא דרבה שם עש"ה בגמ' ותבין]

עג) עי"ל דבמנחת סוטה הרי באמת הבעל הוא שמקדיש את המנחה ואין לנו שום ראי' לומר דיש לה חלק במנחה רק ממאי דקרי' קרא מנחתה וכדכתי' והביא את מנחתה עלי' ומזה דנין דרחמנא אקני לה חלק במנחה וכמ"ש כבר כ"פ וא"כ לראב"י דס"ל דבעלים מפגלין ותיקשי הרי היתה הסוטה יכולה לפגל המנחה בשעת העבודות הא י"ל בפשיטות דהא דרחמנא אקני לה חלק במנחה הוא רק עד העבודות אבל מהתחלת העבודות היינו משעת קמיצה והקמיצה בכללה פקע זכותה בהמנחה ונשארת המנחה של בעל לבד דרק בבעלים ממש שפיר הם בעלים של הקרבן עד הסוף אבל כאן שהסוטה איננה בעלים ממש כלל דהמנחה היא של בעל לגמרי והוא מקדישה ורק דרחמנא אקני לה חלק מדקרי' קרא מנחתה א"כ כיון דקיי"ל בעלמא דבעלים מפגלין ותיקשי דא"כ היאך קריבה המנחה הרי יכולה לבטל כל הפעולה ע"י פיגול שתפגל

וע"כ מזה עצמו יש לנו לדון דרחמנא אקני לה חלק רק עד העבודות אבל משעת העבודות שמועיל בם פיגול פקע זכותה באמת כדי שלא תוכל לפגל והא דכתי' והביא את מנחתה הרי ההבאה של הבעלים הוא רק או בההקדש עצמו שההקדש עצמו קרוי הבאה מה שמקדישו לגבוה או שהוא בהבאתו הקרבן לעזרה ונתינתו ליד כהן דאילו הבאת ההקרבה מה שמביאין הקרבן אל הגבוה ית' ע"י ההקרבה זה הרי ל נעשה ע"י הבעלים רק ע"י כהן והבאה דכתי' בבעלים ע"כ הכוונה רק או על ההקדש או על ההבאה לעזרה ונתינתו ליד, כהן וע' תוס' חולין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה והביא דמכיון שהביאו בעלים הקרבן ליד כהן יצאו ידי נדרן ע"ש ולנו בזה במ"א אריכות רב ואכ"מ]

וא"כ עכ"פ קרא דוהביא את מנחתה בין אי קאי על הקדש המנחה בין אי קאי על הבאתה לעזרה ונתינתה ליד כהן הרי שפיר עכ"פ קרי' קרא מנחתה דהא בין בשעת הקדש ובין בשעת הבאה לעזרה ונתינה ליד כהן יש לסוטה חלק בה דהא יש לה חלק בה משעת ההקדש ועד שעת העבודות וכנ"ל וא"כ הרי שפיר נאמר והביא את מנחתה אבל מניין לנו מזה שיהי' לה חלק גם בשעת העבודות לשתוכל לפגל ועוד דכבר כתבתי כ"פ דבאמת במנחת סוטה הענין מכריח לומר דאינה יכולה לפגל דאל"כ לא שייך כל ענין ההשקאה כלל אחרי שיכולה לבטל כל הפעולה ע"י שתפגל וע"כ גזה"כ