גבורות שמונים קמה

בפסול הקרבן אחרי שהתיבות האלו שבמחשבתו בעצמותם אינם פוסלים הקרבן ודו"ק היטב מאוד]

והנה לכאורה יש לדון עדיין על דברינו אלה מגמ' כריתות (דף י"ט ע"ב) דאמר שמואל דמתעסק בשבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה כו' איתיבי' ר' יהודה לשמואל (מהא דתני') ר' יהודה אומר אפי' מתכוון ללקט תאינים וליקט ענבים ענבים וליקט תאנים כו' ר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר והא הכא מתעסק הוא ור' יהושע נמי לא קא פטר אלא מן מינא למינא אבל בחד מינא אפי' ר' יהושע מחייב א"ל שיננא שבוק מתניתא ותא אבתראי הב"ע כגון שאבד מלקט מלבו נתכוון ללקט ענבים ושכח וסבור תאינים בעינא והלכה ידו על הענבים דר"א סבר הרי נעשתה כוונתו ור"י סבר הרי לא נעשתה כוונתו ומחשבתו וברש"י שבוק מתני' ותא אבתראי תריץ כוותי דמתעסק פטור והכא לאו מתעסק הוא דאותם שנתכוון אותם ליקט ומ"ט פטר ר' יהושע כגון שאבד מלקט מלבו מחשבה ראשונה של לקיטה אבדה מלבו ושכחה כגון שנתכוון ללקט ענבים ושכח וכסבור תאינים בעינא והלכה ידו על הענבים וליקטן בלא מתכוון הרי נעשית בקשתו שלענבים היה צריך אבל לא נעשית מחשבתו שבשעת לקיטה חשב על התאנים ועכשיו נמצא שלא נעשית מחשבתו ואנן תרוייהו בעינן בקשתו ומחשבתו עכ"ל ומשמע לכאורה מזה דיש חילוק בין כוונה למחשבה דכוונה עניינה המבוקש העצמיי של האדם ואילו מחשבה היא מחשבת הלב גרידא אף שאין זה המבוקש העצמיי וע"כ זה שהמבוקש שלו הי' ענבים ובשעת לקיטה חישב על תאנים ועלו בידו ענבים נקרא זה נעשתה כוונתו ולא נעשתה מחשבתו וא"כ כיון דבפסול פיגול וכל פסולי מחשבות לא משכחינן לשון כוונה רק לשון מחשבה מחשבת הזמן מחשבת המקום וכלשון המקרא לא יחשב א"כ הרי שכיר ראוי שתפסול המחשבה גרידא של אכילת מחר וכדומה ואף שאינו כוונת הלב ומבוקשו כלל ודו"ק היטב

ואולם באמת ז"א ולאו קושיא היא כלל דשם בכריתות הא עכ"פ בשעת ליקוט שכח את מבוקש העצמיי שלו וכסבור בטעות שמבוקש העצמיי שלו הוא תאינים ולכן הוי זה שפיר מחשבה עכ"פ אלא דכיון דהי' זה בטעות ומחמת שכחה ומבוקש העצמיי שלו באמת הי' רק ענבים לכן נקרא רק מחשבה ולא כוונה אבל כל שהמחשב אין לו מבוקש של המחשבה גם בשעת המחשבה כלל כנידון דידן דגם בשעת מחשבת אכילת חוץ לזמנו דסוטה אין לה מבוקש האכילה כלל ורק התיבות גרידא של „אכילה למחר“ היא שמחשבת בלי שתהי' האכילה למחר מבוקשה כלל זה הוא מחשבת הבאי בעלמא ולאו כלום היא וכמובן

והנה אם גם תרצה לדמות נידון דידן להך דכריתות מ"מ ג"כ לק"מ דהא ר"א מיהת מחייב בהך דכריתות מטעמא דהרי נעשתה כוונתו ור"י הוא דפטר משום דלא נעשתה כוונתו ומחשבתו וא"כ הא י"ל באמת דבהא הוא דפליגי דר"א ס"ל דהמחשבה נידונית אחרי התכלית המבוקש בעצם וכיון דהתכלית המבוקש בעצם שלו הי' ענבים ומחמת שכחה וטעות הוא דסבור תאינים בעינא לכן נחשבת מחשבתו כאילו היתה על ענבים וענבים הרי ליקט וע"כ חשוב זה שנעשית מחשבתו ולא חשיב מתעסק ור"י ס"ל דאין המחשבה נידונית כפי התכלית המבוקש בעצם רק כפי מה שהיא והרי היתה בשעת ליקוט על תאינים ולכן ה"ל מתעסק דהא לא נעשתה מחשבתו וא"כ מעתה הא י"ל דראב"י דזבחים הנ"ל נמי כר"א דכריתות הנ"ל ס"ל דהמחשבה נידונית כפי התכלית המבוקש בעצם וכפיהו נחשב שהיתה גם המחשבה וא"כ ממילא בסוטה דתכלית המבוקש שלה היא פסול המנחה לא האכילת מחר כלל לכן אין זה מחשבת אכילת מחר רק מחשבת פסול המנחה ומחשבת פסול המנחה הא אין מפסיד כלל

ואדרבה יש להבין לפי"ז הא דס"ל לר' אליעזר בחולין (דף ל"ח ע"ב) כראב"י דזבחים הנ"ל דבעלים מפגלין ור'