גבורות שמונים קמד

הכא קמיכוון למיקני ואזיל אביי בזה לטעמי' בהך דגיטין דס"ל ג"כ כן דאזלי' רק בתר התכלית המבוקש בכוונה לא בתר גוף הכוונה וכנ"ל ויש לסברא זאת דהמחשבה נידונית כפי התכלית המבוקש עוד קריין סגיאין מאוד בש"ס והארכתי ברשימותי בזה עד מאוד ואכ"מ כ"כ כי כאן הדבר פשוט בלא"ה מסברא לענ"ד ואין צורך לאריכות

והנה גם מה שכתבנו דלא שייך לומר שהסוטה רוצה באמת שיתאכלו השירים למחר כדי שתיפסל המנחה ע"י הרצון היה משום דרצון איננו בידו של אדם וסוף סוף אין האכילה למחר רצונה ולא איכפת לה האכילה למחר כלל ורק פסול המנחה היא רצונה הנה מלבד דגם זה אין צורך לראי' דהוא דבר פשוט מסברא מ"מ אביא גם ע"ז ראי' מש"ס שבת (דף קל"ג ע"א) דמייתי קרא דמילה דוחה צרעת ואמר שם [בה"א דבאין מתכוון לטהר שרי לר"ש אפי' בפסיק רישא] דצריך קרא באומר אבי הבן לקוץ בהרת דבנו הוא קמתכוון (שרוצה לטהרו) ופריך ע"ו ואי איכא אחר (שאינו חושש לטהרו) ליעביד אחר דאר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב כו' ומשני דליכא אחר ע"ש והשתא אי נימא דהרצון הוא בידו של אדם בכל כמו זה אכתי הא הו"ל אפשר לקיים שניהם שהרי בידו שלא לרצות טהרת בנו ובוודאי יש לו שלא לרצות כיון דאם ירצה תהיה המילה איסור ולא יוכל לא למולו ולא לטהרו ואילו לא ירצה תהי' המילה היתר ויוכל למולו וא"כ וודאי דיש לנו לומר שיוכל לסלק רצונו בזה שלא ירצה כלל בטהרתי כדי שיוכל למולו עכ"פ ועל כרחך דסוף סוף אין דבר זה ביד האדם וסוף סוף הרי רצונו בטהרתו ואין בידו שלא לרצות [וע' דוגמת זה מכשירין (פ"ג מ"ה) אי אפשר שלא לשמוח עש"ה] וא"כ כי היכא דאמרי' כן בסילוק הרצון דאינו בידו ה"נ להיפוך ברצון ג"כ וודאי אמרי' כן דאין בידו לעשות לו רצון וסוף סוף הרי אין רצון הסוטה בהאכילה למחר ולא איכפת לה האכילה למחר ורק י פסול המנחה היא שרוצה ולא האכילה למחר כיון דהאכילה למחר אינה פוסלת המנחה ולא איכפת לה בה כלל ואין לה רצון רק על פסול המנחה לבד

וע' שו"ת הר"י מיגא"ש סי' ע"ח דכ' שהנשבע שבועה ונשבע עוד שלא יהי' לו בה חרטה ולא היתר אין שבועתו השני' קיימת לפי שאמתות שבועתו שני' זאת אמנם הוא לומר שלא יתחלף לו רצון וזה אינו בידו וחשיבא שבועות שוא וחייב עלי מלקות משום שבועת שוא ואינה שבועת ביטוי שתהיה צריכה התרה כו' עש"ה ומבואר איפוא ג"כ דרצון איננו בידו של אדם והוא פשוט וודאי דלא שייך לומר שתעשה לה הסוטה רצון על אכילת השירים למחר כדי שתיפסל המנחה ע"י רצונה זה וכמובן בפשיטות

[והנה לפי דברינו הך דכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין כו' משכחת פיגול בזדון אם בדיבור דחייל בכל גווני אפי' אם בלב לא איכפת לי באכילה למחר וכנ"ל וגם בלב משכחת לי' אם דעתו באמת לאכול למחר ואף דיודע דיאכל פיגול מ"מ בכך רצונו וכנ"ל וחייב שפיר לשלם בכה"ג שהרי ידע שמפסיד לבעלים אבל כל שהמפגל ירצה רק בפסול הקרבן ויחשוב לאכול למחר וכדומה רק עבור פסול הקרבן כדי שיופסל עי"כ אזי בין בכהן ובין בבעלים לא הוי פיגול כלל דאין זה מחשבת פיגול כלל והוא רק רצון של פסול עם מחשבה של תיבות „על מנת לאכול למחר“ ולא רצון זה פוסל ולא מחשבה זאת פוסלת דהוא רק מחשבת הבאי של תיבות בעלמא ואין בה כלום ותדע עוד דאטו אם יחשוב הכהן כמתעסק בעלמא תיבות אלו על מנת לאכול למחר ולא ירצה שיופסל כלל עי"ז וגם לא תהיה דעתו כלל על אכילת מחר רק כמתעסק בעלמא יחשוב תיבות אלו או שיפלו תיבות אלו במחשבתו לאונסו בשעת עבודה אטו יש ה"א שיופגל הקרבן עי"כ אחרי שאין דעתו כלל לאכול למחר וא"כ אטו בשביל שהוא חפץ שיופסל הקרבן ע"י התיבות האלו שבמחשבתו מיגרע גרע והאם יש לו דעה