גבורות שמונים קמג

הרי הוא רק כדי שלא תהי' האשה מגורשת ולא יהי' הגט גט דזהו עצם מבוקשו ולא קיום התנאי כלל רק דמקיים התנאי כדי שיובטל הגט עי"כ אבל עצם מבוקשו הרי הוא ביטול הגט ולא קיום התנאי לכן ממילא הויא הכוונה כוונת ביטול הגט והי' ראוי לגט שיובטל מפאת ביטול הגט אילו הי' גילוי דעת בביטול הגט מבטל את הגט ואף שבאמת לא נתקיים התנאי דלאו שמי' מתיא וא"כ ה"נ בסוטה אף שמחשבת על אכילת השירים למחר מ"מ כיון דתכלית המבוקש שלה במחשבה ההיא הרי הוא פסול המנחה ולא האכילה למחר כלל לכן הויא לה ממילא המחשבה רק מחשבת פסול המנחה ולא מחשבת אכילת מחר דבתר תכלית המבוקש המחשבה נידונית ולא בתר עצם המחשבה ומחשבת פסול המנחה הרי אין פוסל כלל וק"ו הדברים מהך דגיטין לכאן דשם בגיטין הרי הי' כוונה באמת לקיום התנאי שנתכוון באמת לכך ורק שתכלית המבוקש בזה הי' ביטול הגט ועכ"ז לא אזלי' בתר הכוונה רק בתר התכלית המבוקש ונידונית הכוונה כפי התכלית המבוקש וא"כ כ"ש בהך דפיגול דאפי' כוונת אכילת מחר אין כאן שהרי אין עולה על דעתה כלל שיתאכלו השירים למחר ורק מחשבת גרידא הוא שהי' לה של תיבות „לאכול משירי' למחר“ וא"כ וודאי דאין למחשבה להיות נידון רק כפי התכלית המבוקש דהוא פסול המנחה וא"א לה היותה נחשבת רק מחשבת פסול המנחה אבל לא מחשבת אכילת מחר כלל ואף דרבא פליג שם אאביי בגיטין בזה ואמר באמת אטו התם לבטולי גיטא קא בעי לקיומי תנאי' קא בעי כו' הרי דרבא לא אזיל בתר התכלית המבוקש רק בתר גוף הכוונה

הנה מלבד די"ל דראב"י דזבחים הנ"ל ס"ל כסברת אביי הנ"ל [ובהך דגילוי דעתא בגיטין דלאו מילתא הוא הא קיי"ל באמת כאביי] מ"מ גם מהך דרבא לא קשיא וכמו שכתבנו דכאן דהוא רק מחשבה גרידא הוא גרע טפי מהך דגיטין דהי' עכ"פ כוונת קיום התנאי לא מחשבה של תיבות גרידא וא"כ י"ל דכאן גם רבא מודה דנידונית המחשבה רק אחר התכלית המבוקש ועוד יש חילוק בין הך דגיטין לכאן כיון דבהך דגיטין הא אמר חזו דאתאי וא"כ הרי ענין דיבורו שהוא בא רק לקיים התנאי וע"כ אף שכוונת לבו נידונית כפי התכלית המבוקש שבלב דהוא ביטול הגט והויא לה כוונת ביטול הגט בלבו מ"מ אחרי שדיבור פיו סותר לכוונת לבו בזה לכן אמרי' דברים שבלב אינם דברים ואין לנו רק מה שאמר בפיו חזו דאתאי דהוא קיום התנאי והתנאי הרי לא נתקיים ולכן אין הגט בטל משא"כ כאן דאין דיבור פה על אכילת מחר ע"כ המחשבה שבלב עצמה י"ל שפיר דגם רבא מודה דנידון הלב רק כפי התכלית המבוקש שלו וכיון דהתכלית המבוקש שלו הוא רק פסול המנחה לא האכילת מחר הוי לי' לכ"ע רק מחשבת פסול המנחה לא מחשבת אכילת מחר ומחשבת פסול המנחה הרי אין מפסדת כלל

וע"ע יבמות (דף נ"ב ע"ב) דבחולץ ליבמתו וחזר וקידשה לשם יבמות צריכה הימנו גט ואף דלא שייך בה ייבום תו רק אישות דמ"מ הא קמיתכוון למיקני עש"ה והכוונה ג"כ דנידון הדבר כפי התכלית המבוקש דכיון דהתכלית המבוקש הוא רק שתהי' אשתו דאחרי שהיא מתייבמת הרי אשתו בשוה כאשה הנקנית לו באישות וכדקיי"ל כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר וע"כ הו"ל כוונתו כאילו נתכוון ואמר לשם אישות דנידון הדבר רק כפי התכלית המבוקש וכיון דתכלית המבוקש היא האישות ה"ל כאילו אמר לשם אישות ולא אזלינן בתר גוף הכוונה שנתכוון בדרך הקנין לשם יבמות דזה איננו באישות ורק בתר התכלית המבוקש אזלי' וכיון דהתכלית המבוקש שלו הרי הוא אחד עם תכלית המבוקש של האישות דהתכלית המבוקש בשניהם היא היותה אשתו ובשניהם היא אשתו בשוה דגם יבמה משנתייבמה היא כאשתו לכל דבר ולכן חשיב זה כוונת אישות שפיר וע"ש ביבמות דהוא שם ג"כ סברת אביי ע"ש דאמר א"ל אביי התם לא קמיכוון למיקני